יש הנוהגים לקרוא את הפטרת השבת במנגינה של מגילת איכה1, כדי לסמן את סמיכותה של השבת לתשעה באב2, ולעורר את הציבור לתשובה3. וכן יש הנוהגים לומר את הפיוט 'לכה דודי' במנגינת הקינה 'אלי ציון ועריה', הנאמרת בתשעה באב4. ויש שנמנעים מכך, כיוון שלדבריהם ניגון פסוקים ותפילות במנגינות של תשעה באב היא אבלות בפרהסיה, האסורה בשבת5.
שבת חזון היא השבת הסמוכה לתשעה באב, והיא נקראת שבת חזון על שם הפטרת השבת, הפותחת במילים "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ"1. בעבר, נהגו בארצות אשכנז ללבוש בגדי יום חול בשבת חזון, כיוון שאסור ללבוש בתשעת הימים בגדי שבת, כמבואר לעיל2. ואף שאין לנהוג בשבת מנהגי אבלות בפרהסיה, בימים ההם בגדי השבת ובגדי יום חול היו דומים מאוד זה לזה, וההבדל היה רק באיכות הבגד - בשבת לבשו בגדים באיכות גבוהה, ובימות החול לבשו בגדים באיכות פחותה. אך מזה כמה דורות נשתנה המנהג, ובכל קהילות ישראל נוהגים ללבוש בגדי שבת מכובסים ומגוהצים בשבת חזון. זאת כיוון שסגנון הלבוש השתנה, וההבדל בין בגדי שבת לבגדי יום חול ניכר, ולכן לבישת בגדי חול בשבת היא אבלות בפרהסיה, האסורה בשבת3.
אדם שאין לו בגד מכובס או מגוהץ לכבוד שבת, רשאי לכבס ולגהץ לכבוד שבת4.
במקומות שרגילים בהם לעשות קידוש לכבוד חתן או לכבוד נער בר מצווה, מותר לעשות קידוש לכבוד אירועים אלו בשבת חזון, וכן מותר לקיים את כל המנהגים הקבועים שעושים באירועים אלו, כיוון שאין נוהגים מנהגי אבלות בפרהסיה בשבת1.
נוהגים שלא לומר את ברכת הלבנה לפני תשעה באב, כיוון שברכת הלבנה צריכה להיאמר בשמחה, ובתשעת הימים שרויים באבלות1. במוצאי תשעה באב מזדרזים לומר את ברכת הלבנה, כפי שיבואר בפרק כה.
חסרון המקדש
פרק יב - שבת חזון
