פרק י - אריגה ותפירה

מראש חודש אב, נוהגים שלא למתוח את חוטי השתי על נול האורגים¹, וסמכו בתלמוד הירושלמי מנהג זה על הפסוק "כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן"². שָּׁתוֹת הן יסודות, והן רומזות לאבן השתייה שהייתה בקודש הקודשים, שממנה הושתת (נוסד) העולם. על כן בימים שנהרסה אבן השתייה, אין עוסקים ביצירת תשתית הבגד, על ידי מתיחת חוטי השתי על נול האורגים.

יצירת בגד חדש מסמלת את היכולת האנושית לפתח את העולם. צמר כבשים הוא חומר גלם חסר צורה, ובעזרת התבונה והעמל האנושיים, הוא הופך לבגד יפה שמגן על האדם מחום ומקור, ועוטה עליו כבוד והדר. פיתוח העולם הוא דבר חיובי, אך הוא צריך להיות מכוון לתכליתו, המגולמת באבן השתייה - העמדת יסודות העולם על אדני הקודש. בימים שנחרב בהם בית המקדש מחמת שכחת דבר ה', שכחת הקודש והעמדתו בשולי החיים, אנו עוצרים מעט את פיתוח עולם החומר. זאת כדי להיזכר שפיתוח זה צריך להיות מכוון לקודש הקודשים, להיות אמצעי הבא לשרת את עולם הקודש, ואין הוא תכלית לעצמו; ועל אחת כמה וכמה שאל לו לפיתוח עולם החומר לסתור את עולם הקודש, ולהרבות חושך וטומאה.

אריגה עצמה אסורה גם היא, וכן אסורות טוויית חוטים לאריגה, רקמה, סריגה ותפירת בגדים חדשים או נעליים חדשות³. כשם שאסור לתפור בגדים חדשים, כך גם אסור לקנות בגדים חדשים או נעליים חדשות⁴.