רחצה שאינה של תענוג

שו"ע סימן תקנד סעיף ט וסעיף יא, ומשנ"ב שם ס"ק יט. ועיין משנ"ב תריג ב, שאדם שהזיע הרבה עד שגופו מלוכלך מחמת הזיעה, והדבר מפריע לו מאוד, רשאי לרחוץ את עצמו, ועיין שו"ת דברי יציב אורח חיים סימן רלז, וחוט שני יום כיפור עמ' קלג, שאין הכוונה לזיעה הגורמת חוסר נוחות, אלא למצב שהאדם מלוכלך ממש מחמת הזיעה. ועיין משנ"ב תקנד כב, שאדם אסטניס, הרגיל לרחוץ פניו כל יום, וכשהוא אינו רוחץ את פניו דעתו אינה מיושבת עליו כל היום, רשאי לרחוץ את פניו במים. ועיין שער הציון תקנא לה, שלצורך עשיית הפסק טהרה, מותר לרחוץ את חלקי הגוף ההכרחיים. ועיין אשרי האיש פרק עא סעיף ד, שמותר לרחוץ כלים כדי לתת לילדים קטנים לאכול, אף שתוך כדי הרחיצה הידיים נרטבות, שכן אין זו רחיצה של תענוג.