בתשעה באב אסור לרחוץ את הגוף, כדרך אבלים השרויים בצערם ואינם פונים לרחוץ את גופם כדי להתנאות או לשם תענוג. לא רק את הגוף אסור לרחוץ, אלא גם אברים בודדים, ואפילו אבר קטן כאחת האצבעות1.
הרחצה האסורה היא רחצה לשם תענוג, אבל רחצה שאינה לשם תענוג מותרת. לכן אדם שידיו התלכלכו, רשאי לרחוץ את ידיו ולהסיר את הלכלוך, אך יקפיד לשטוף רק את האזור המלוכלך, ולא את כל ידו. וכן אדם שבקוּמוֹ בבוקר, הצטברו סביב עיניו הפרשות שדרכו לרחצן, רשאי לרחוץ את עיניו. וכן אדם המכין אוכל למוצאי הצום, רשאי לשטוף את האוכל במידת הצורך, אף שתוך כדי השטיפה ידיו תירטבנה1.
כאשר קמים משינת הלילה, אסור לשטוף את הפה במים ולפלוט את המים החוצה. ואף שמטרת השטיפה אינה לשם תענוג אלא לשם ניקיון וסילוק ריח לא נעים מהפה, היא נאסרה, כיוון שיש לחשוש שמא אדם יבלע מעט מן המים תוך כדי שטיפת הפה. כאשר יש לאדם צער גדול מכך שאינו יכול לשטוף את פיו, מותר לשטוף את הפה, אך יש להקפיד להטות את הראש למטה, כדי שהמים לא ייבלעו בטעות, ולפלוט מהפה את כל המים1.
מותר לנקות את הפה עם משחת שיניים ללא שימוש במים, כדי למנוע ריח לא נעים, אף כאשר מניעת השטיפה אינה כרוכה בצער גדול, כיוון שמשחת שיניים אינה ראויה לאכילה2.
מותר ליטול ידיים לצורך מצווה, כיוון שרחיצה זו אינה לשם תענוג. לכן, חולה הנצרך לאכול לחם בתשעה באב, ייטול את ידיו לפני האכילה כרגיל. וכן כהנים המברכים ברכת כהנים, ייטלו את ידיהם לפני ברכת כהנים כרגיל1.
נטילת הידיים בהשכמת הבוקר מותרת גם היא, כיוון שמטרתה להסיר את הרוח הרעה השורה על הידיים, והסרת רוח רעה דומה להסרת לכלוך, המותרת1. אמנם בנטילת הבוקר אין נוטלים את כל כף היד, אלא רק את אצבעות הידיים עד מקום חיבורן לכף היד, ודי בנטילה זו כדי להסיר את הרוח הרעה2.
כפי שמותר לאדם ליטול ידיים בקומו משנתו בבוקר, כן מותר ליטול את הידיים לקראת התפילה, לאחר עשיית צרכים או לאחר נגיעה במקומות המכוסים בגוף, כיוון שרחיצות אלו אינן לשם תענוג. גם בנטילות אלו, אין נוטלים את כל כף היד אלא רק את אצבעות הידיים עד מקום חיבורן לכף היד1, זאת כיוון שיש הסוברים שאין חובה ליטול את כל כף היד בנטילות אלו, גם בכל השנה. ואף שבכל השנה, יש להחמיר וליטול את כל כף היד, בתשעה באב אסור לרחוץ את הידיים ללא צורך, ולכן מחמירים בנטילות אלו, שתוקף חיובן פחוּת מחיוב נטילת ידיים ללחם, ונוטלים רק את אצבעות הידיים, כפי עיקר ההלכה2.
אסור לרחוץ את הגוף בעזרת בד רטוב הספוג במים. אמנם כאשר הבד רטוב במידה מועטה, מותר להעביר בד זה על הגוף, כיוון שאין זו רחיצה. 'רטיבות במידה מועטה' היא רטיבות כזו שידו של הנוגע בבד נרטבת רק מעט, במידה שאינה מרטיבה חפצים אחרים שהיא נוגעת בהם ('טופח שלא על מנת להטפיח'). לכן, הרוצה להשתמש בממחטות לחות כדי להתרענן, ישער מהי הרטיבות המצויה בהם, ואם הם רטובים במידה מועטה, מותר להשתמש בהם ולנגב את הגוף1.
כאשר ישנו לכלוך על הגוף, מותר להשתמש בממחטות לחות גם כאשר הן רטובות במידה מרובה, כיוון שרחיצה לצורך הסרת לכלוך מותרת.
חסרון המקדש
פרק טז - רחצה
