אדם בריא הזקוק לאכילה או שתייה כדי שלא יחלה

אדם בריא, הזקוק לאכילה או לשתייה כדי שלא יחלה, רשאי לאכול או לשתות לשיעורין, כפי הנדרש כדי שלא יחלה. שתייה או אכילה 'לשיעורין' הן שתייה או אכילה של שיעור מועט של אוכל או שתייה (כ-40 סמ"ק שתייה או 30 סמ"ק מזון), ולאחריהן המתנה של תשע דקות, ושוב שתייה או אכילה של שיעור מועט, וחוזר חלילה; כפי הנצרך כדי שלא להגיע למצב של חולי. בשונה מחוֹלֶה, שחובת התענית אינה חלה עליו ומותר לו לאכול כהרגלו, על אדם בריא חלה חובת התענית, והיתר אכילתו הוא רק כדי למנוע מעצמו מחלה. לכן עליו לאכול או לשתות רק כפי ההכרח, ולעשות זאת לשיעורין, כדי למעט באיסור עד כמה שניתן. לדוגמה: חייל הנמצא בעמדת שמירה במקום חם מאוד, ועלול להתייבש אם לא ישתה מים כל היום, אינו רשאי לאכול, כיוון שחובת התענית חלה עליו, אך מותר לו לשתות מים בכמות הדרושה כדי שלא יתייבש, וכדי למעט באיסור, עליו לשתות לשיעורין¹.