יין של מצווה

יין של מצווה אינו כלול במנהג, לכן המבדיל במוצאי שבת חזון, ישתה את יין ההבדלה; זוהי דעת מרן השלחן ערוך, וכך נוהגים יוצאי ספרד¹. הרמ"א חולק במקצת על השלחן ערוך. לדבריו, אמנם יין של מצווה אינו כלול במנהג, אך כאשר ישנה דרך לקיים את המצווה מבלי לשתות יין, יש להחמיר ולהימנע משתיית היין. מצד דיני ההבדלה, אין חובה שהמבדיל עצמו ישתה את היין, אלא די בכך שאחד השומעים ישתה את היין, ואפילו הוא קטן, ובלבד שהגיע לגיל חינוך לברכות. ואם כן, כיוון שאפשר לקיים את מצוות הבדלה בשתיית היין על ידי קטן, הרמ"א סובר שאין למבדיל לשתות את היין בעצמו, אלא עליו לתת את היין לקטן שהגיע לגיל חינוך לברכות (גיל שש בערך), אך לא הגיע לחינוך לאבלות על בית המקדש (גיל תשע בערך²). בכך מתקיימת מצוות הבדלה כראוי, וגם אין מבטלים את המנהג שלא לשתות יין בתשעת הימים. כאשר אין בנמצא ילד קטן, מודה הרמ"א לשלחן ערוך שהמבדיל צריך לשתות את היין, כיוון שיין זה הוא יין של מצווה, ואין דרך לקיים את המצווה מבלי לשתותו³.