פרק ח - אכילת בשר ושתיית יין

מצד הדין, מותר לאכול בשר ולשתות יין בתשעת הימים. אך יוצאי אשכנז נהגו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בכל תשעת הימים¹, לזכר בשר הקרבנות ונסכי היין שהיו מקריבים על גבי המזבח, ובטלו בעוונותינו עם חורבן בית המקדש². יוצאי ספרד נהגו שלא לאכול בשר בכל תשעת הימים, מלבד בראש חודש אב, שאין נמנעים בו מאכילת בשר³. זאת כיוון שראש חודש נקרא "מועד", ואין להרבות בו במנהגי אבלות, ומצווה להרבות בו בסעודה⁴.

לגבי שתיית יין, נחלקו המנהגים בקרב יוצאי ספרד: יש המשווים את דין היין לדין הבשר, ונוהגים שלא לשתות יין בכל תשעת הימים מלבד בראש חודש⁵; ויש המקילים בכך ונמנעים משתיית יין רק בשבוע שחל בו תשעה באב⁶. ויש שאינם נמנעים משתיית יין גם בשבוע שחל בו תשעה באב⁷. וכל אחד יעשה כמנהגו⁸. טעם המנהג להקל ביין יותר מאשר בבשר הוא כדי שלא להפסיד את ברכת "בורא פרי הגפן" שמברכים על היין⁹. ודווקא ביין חששו להפסד הברכה, מכיוון שכאשר שותים יין בתוך הסעודה, מברכים עליו, מה שאין כן בבשר, שאין מברכים עליו כאשר אוכלים אותו בתוך הסעודה.   

המנהג שלא לאכול בשר הוא בין בבשר בהמה ובין בבשר עוף. ואין אוכלים אף תבשיל של בשר שהוציאו ממנו את הבשר, ונשאר בו רק טעם של בשר¹. אבל מותר לבשל מאכל פרווה בסיר בשרי ולאוכלו בתשעת הימים².

כאשר מצב הבריאות מצריך זאת, מותר לאכול בשר בתשעת הימים, ובמצב זה עדיף לאכול בשר עוף, שאיסורו קל יותר. לכן אדם חולה, אפילו במידה מועטה, או יולדת בשלושים הימים הראשונים לאחר הלידה, או מעוברת שקשה לה להימנע מאכילת בשר, או אישה מניקה שחסרון הבשר פוגע באיכות החלב שלה, רשאים לאכול בשר¹. ומכל מקום, מיום ז' באב ראוי שלא לאכול בשר, כיוון שביום זה נכנסו הגויים להיכל².

בשר ותבשילים בשריים שנשארו משבת, יש פוסקים הסוברים שמותר לאוכלם בתשעת הימים. זאת כיוון שאם לא יאכלו אותם בימי השבוע, יהיה בכך הפסד, ויש חשש שלהבא אנשים יצמצמו בהכנות לשבת כזו, כדי שלא לזרוק את השאריות, ותהיה בכך פגיעה בכבוד השבת; ואם כן אכילת השאריות היא כאכילת מצווה, המותרת¹. מנהג יוצאי אשכנז הוא שלא לסמוך על דעה מקלה זו, כיוון שפוסקים רבים סוברים שאכילה הגורמת בעקיפין למצווה, אינה נחשבת אכילת מצווה המתירה אכילת בשר בימים אלו². ויש מחכמי ספרד שכתבו שהמקל כדעה זו, יש לו על מי לסמוך³.

המנהג שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין הוא גם לילדים קטנים¹, ושני טעמים לכך: האחד הוא לחנכם במצוות, והשני, להשרות אווירה של צער ואבלות. ישנו הבדל הלכתי בין שני הטעמים: לפי הטעם הראשון, האיסור הוא רק על ילדים שהגיעו לגיל חינוך לאבלות על החורבן (סביב גיל תשע²), אך לפי הטעם השני, האיסור הוא גם על ילדים שלא הגיעו לגיל חינוך לאבלות על החורבן³. יש להחמיר כשני הטעמים, ולא לתת בשר ויין גם לילדים שלא הגיעו לגיל חינוך לאבלות על החורבן⁴. אך מותר לתת בשר לילדים עד גיל שלוש, שכן עד גיל זה, החוסן הגופני אינו מבוסס, ואכילת בשר נצרכת לחיזוק הגוף⁵.

יש המתירים לילדים יוצאי ספרד שלא הגיעו לגיל מצוות לאכול בשר בכל תשעת הימים, כיוון שילדים קטנים זקוקים למזון מזין לצורך גדילתם, ולא מצאנו מקור לכך שבארצות ספרד החמירו במנהג שלא לאכול בשר גם לילדים קטנים⁶. אף לדעה זו, טוב להחמיר ולאסור אכילת בשר לילדים בשנה שלפני בר המצווה או בת המצווה⁷.

יין של מצווה אינו כלול במנהג, לכן המבדיל במוצאי שבת חזון, ישתה את יין ההבדלה; זוהי דעת מרן השלחן ערוך, וכך נוהגים יוצאי ספרד¹. הרמ"א חולק במקצת על השלחן ערוך. לדבריו, אמנם יין של מצווה אינו כלול במנהג, אך כאשר ישנה דרך לקיים את המצווה מבלי לשתות יין, יש להחמיר ולהימנע משתיית היין. מצד דיני ההבדלה, אין חובה שהמבדיל עצמו ישתה את היין, אלא די בכך שאחד השומעים ישתה את היין, ואפילו הוא קטן, ובלבד שהגיע לגיל חינוך לברכות. ואם כן, כיוון שאפשר לקיים את מצוות הבדלה בשתיית היין על ידי קטן, הרמ"א סובר שאין למבדיל לשתות את היין בעצמו, אלא עליו לתת את היין לקטן שהגיע לגיל חינוך לברכות (גיל שש בערך), אך לא הגיע לחינוך לאבלות על בית המקדש (גיל תשע בערך²). בכך מתקיימת מצוות הבדלה כראוי, וגם אין מבטלים את המנהג שלא לשתות יין בתשעת הימים. כאשר אין בנמצא ילד קטן, מודה הרמ"א לשלחן ערוך שהמבדיל צריך לשתות את היין, כיוון שיין זה הוא יין של מצווה, ואין דרך לקיים את המצווה מבלי לשתותו³.

בשבת החלה בתוך תשעת הימים, אוכלים בשר ושותים יין כרגיל, וכן בסעודת מצווה כסעודת ברית מילה, פדיון הבן וסיום מסכת, מותר לאכול בשר ולשתות יין, כיוון שהאכילה בסעודה זו היא מצווה. ההיתר לאכול בשר ולשתות יין בסעודת מצווה הוא רק לאנשים השייכים לסעודה, שהם קרובי בעל השמחה וחבריו, אבל אנשים שבאים לסעודה רק כדי לאכול בשר ולשתות יין, אינם רשאים לעשות כן¹.

בסעודת מצוה החלה בשבוע שחל בו תשעה באב, מחמירים יותר, ורק בעלי השמחה, בני המשפחה הקרובים ועשרה אנשים נוספים רשאים לאכול בשר ולשתות יין, וכל שאר המשתתפים בסעודה אינם רשאים לכך².

סעודת מלווה מלכה, יש הסוברים שמותר לאכול בה בשר, כיוון שסעודה זו היא סעודת מצווה¹. אך דעת רוב הפוסקים שאין לאכול בשר בסעודת מלווה מלכה², כיוון שההיתר לאכול בשר בסעודת מצווה הוא רק בסעודת מצווה שרגילים לאכול בה בשר, ובסעודת מלווה מלכה, רבים וטובים אינם רגילים לאכול בשר³.

יוצאי ספרד המקפידים כל השנה לאכול בשר בסעודת מלווה מלכה, רשאים לאכול בסעודת מלווה מלכה בשר שנשאר משבת. זאת כיוון שכמבואר לעיל, יש הסוברים שמותר לאכול בתשעת הימים בשר שנשאר משבת, ולעניין סעודת מלווה מלכה, שיש מצווה באכילתה, סומכים על דעה זו למי שמקפיד בכך כל השנה⁴. ויוצאי אשכנז נוהגים שלא להקל כדעה זו⁵.