פרק ו- דיני תשעת הימים

"משנכנס אב ממעטים בשמחה"¹, כיוון שבחודש זה נחרב בית המקדש. שני מובנים יש למיעוט השמחה בימים אלו - האחד הוא העצמת הרגשת האֵבֶל, והשני הוא הימנעות מקיום אירועים משמחים. העצמת הרגשת האבל משמעותה שבימים שבין ר"ח אב לתשעה באב, יש להצטער ולהתאבל על חורבן בית המקדש. אמנם אין הכוונה שהצער והאבל ימלאו את כל חדרי הלב, שהרי גם בימים אלו יש לשמוח בכך שה' בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ואנו אהובים לפניו כבנים. אלא שבימים אלו, יש להצטער ולהתאבל על החורבן יותר מאשר בכל ימות השנה².

אירועים משמחים

המובן השני של מיעוט השמחה הוא ההימנעות מקיום אירועים משמחים, בתשעה ימים אלו³. לדוגמה: אין לעשות מסיבות לרגל סיום שנת הלימודים⁴ או לקיים אירוע לכבוד הכנסת ספר תורה⁵.

שידוכים

אף שאין מקיימים אירועים משמחים בתשעת הימים, מותר להשתדך (לקבל החלטה להתחתן) בימים אלו, ולקיים מפגש שמאשרים בו את החלטת הזוג להתחתן, וקובעים את העניינים המעשיים הקשורים לחתונה (עריכת תנאים). זאת כיוון שיש בדבר מצווה, ואין לעכב שידוך אפילו במעט, כדי שלא יתעוררו מניעות ועיכובים שעלולים לפגוע בשידוך. ומכיוון שבתשעת הימים ממעטים בשמחה, אין עושים סעודה לכבוד האירוע, אך מותר לכבד את המשתתפים בכיבוד קל⁶. 

מראש חודש אב עד תשעה באב, אין עוסקים במשא ומתן של שמחה¹. 'משא ומתן של שמחה' הוא קנייה ומכירה של דברים יקרי ערך ככלי כסף, כלי זהב וכלי בית יקרים², וכן קנייה ומכירה של דברים לכבוד אירועים משמחים, כבגדים חדשים לחתונה³. כאשר דחיית הקנייה תגרום להפסד כספי, כגון אם לאחר תשעה באב, מחיר המוצר עתיד לעלות, מותר לעשותה בתשעת הימים⁴. וכן אם לא יהיה ניתן להשיג את המוצר לאחר תשעת הימים, מותר לקנותו בתשעת הימים⁵.

דין מיוחד ישנו לבגדים ונעליים, שאין לקנותם בתשעת הימים; אף שאין הם כלולים באיסור 'משא ומתן של שמחה', אלא דין זה נובע מהאיסור לתפור נעליים ובגדים, כפי שיבואר להלן בפרק י⁶.