גילוח לכבוד שבת

הגר"י אריאל שליט"א, וז"ל: בספר נפש הרב עמוד קצא כתב הגר"צ שכטר בשם רבו הגרי"ד סולוביצ'יק, שגדר מנהג האבלות בימי בין המצרים עד ראש חודש מנחם אב, הוא כדין אבלות של שניים עשר חודש על אב או אם; ומראש חודש מנחם אב עד שבוע שחל בו תשעה באב, הוא כדין שלושים (והביא ראיה לדבריו מדברי השערי תשובה בסימן תקנא סעיף ג, בשם שו"ת פנים מאירות); ודיני האבלות בתשעה באב, הם כדין שבעת ימי אבלות. ולכן בימי בין המצרים עד ראש חודש אב, מותר לגלח את הזקן לאחר גערה. וכך נוהגים רבים בארה"ב, אך בארץ לא ראינו שנוהגים כך, מלבד תלמידי הגרי"ד סולוביצ'יק ותלמידיהם. הגאון רבי עקיבא איגר כתב (הובאו דבריו בביאור הלכה סימן תקנא סעיף ג) שלקראת שבת מותר להסתפר כדין כיבוס. אך לא נהגו כמותו, כי מי שמסתפר לכבוד שבת, סימני אבלות אינם ניכרים עליו, אפילו לא בתשעה באב. אך המגלח את זקנו לכבוד שבת, אחר כמה ימים כבר הכרת פניו תענה בו שהוא אבל. לכן מי שנוהג כך יש לו על מה לסמוך. אך משנכנס אב אין להתגלח. עכ"ד. ועיין חזון עובדיה עמ' קסב, וילקוט יוסף עמ' רנג, ושו"ת מבשן אשיב חלק א עמ' 200 ואילך, שהאריך בזה.