פרק ב - נישואין, ריקודים ושמיעת מוזיקה

אחד המנהגים שהתקבל בתקופת הראשונים הוא המנהג שלא לשאת נשים משבעה עשר בתמוז¹. מצד הדין, האיסור לשאת נשים חל בראש חודש אב, אך בהגיע שבעה עשר בתמוז, צער החורבן התעורר והציף את הלב, ושמחת נישואין לא השתלבה באווירת האבלות שאנשים היו מצויים בה. בדרך הטבע נמנעו מקיום שמחות נישואין בימים אלו, אף שהיה זה מותר מצד הדין. דומה הדבר לאם שכולה, שצער וכאב עוטפים אותה ככל שמתקרב יום השנה לפטירת בנה, ולכן היא אינה מקיימת אירועים ושמחות בימים הללו. טעם נוסף להימנעות מקיום שמחת הנישואין בימים אלו הוא שימים אלו הם ימי פורענות לישראל, והקמת בית בימים אלו אינה סימן טוב לבית². 

מנהג זה התקבל בתור מנהג מחייב בקהילות אשכנז³. בקהילות ספרד נחלקו המנהגים: יש קהילות שנהגו בהן שלא לשאת נשים משבעה עשר בתמוז⁴ ; ויש קהילות שנהגו בהן לשאת נשים גם משבעה עשר בתמוז, ונמנעו מנישואין רק מראש חודש אב, כפי עיקר הדין⁵. 

נוהגים שלא לקיים ריקודים ומחולות בימי בין המצרים¹. 'ריקוד' הוא ריקוד של כל אדם בפני עצמו, ו'מחול' הוא ריקוד של כמה אנשים היוצרים בריקודם יחד מעגל, ושניהם אסורים². לכן אין לקיים חוגי מחול בימים אלו. ואף שמטרת החוג אינה לשם שמחה, קיום החוג אסור, כיוון שהשמחה מתעוררת מאליה בעקבות הריקוד³. וכן נוהגים שלא לשמוע מוזיקה בימים אלו, בין ישירות מכלי נגינה ובין דרך מכשירים חשמליים⁴, שכן המוזיקה מעוררת לשמחה, ואינה מתאימה לימים אלו, שהם ימי צער ופורענות.

מוזיקה שקטה ומוזיקה עצובה

מוזיקה שקטה שאינה מעוררת לריקוד, מותרת בשמיעה ליוצאי אשכנז, אך נכון להימנע משמיעתה אם אין בכך צורך, כיוון שבימים אלו ממעטים בשמחה⁵

ליוצאי ספרד, אסורה שמיעת מוזיקה שקטה שאינה מעוררת לריקוד, זאת כיוון שלדעת מרן השלחן ערוך, אסור לשמוע מוזיקה כל השנה, כדי לזכור את חורבן המקדש. ואמנם בכל השנה, יוצאי ספרד סומכים על דעת הרמ"א, שלפיה המוזיקה האסורה היא רק מוזיקה המושמעת בבית משתה; אבל בימי האבל על חורבן המקדש, עליהם להחמיר כדעת מרן השלחן ערוך. מוזיקה עצובה מותרת בשמיעה גם ליוצאי ספרד⁶.

מוזיקה שאין מטרתה לעורר שמחה

המוזיקה האסורה בשמיעה היא מוזיקה שנועדה לעורר שמחה, אבל מוזיקה שנועדה למטרה אחרת, מותרת. לכן מותר לשמוע מוזיקה המשמשת כצלצול במכשיר טלפון, מוזיקה המושמעת בשיחת טלפון בזמן המתנה לנציג שרות⁷, מוזיקה לשם הפגת פחד או בדידות⁸, או מוזיקה לשם שמירה על ערנות בשעת נהיגה⁹.

שירה בפֶּה ומוזיקה ווקאלית

שירה המעוררת לריקוד, אסורה גם היא. אך מותר לשיר שירים שקטים, וכן מותר לשמוע מוזיקה ווקאלית שאינה מעוררת לריקוד¹⁰.

מוזיקה המושמעת שלא לרצון השומע

אדם הנמצא במקום שמשמיעים בו מוזיקה אסורה, כגון אדם הנוסע באוטובוס שמושמעת בו מוזיקה, אינו צריך לאטום את אוזניו, מכיוון שמוזיקה המושמעת לאדם בעל כורחו ואין כוונתו ליהנות ממנה, לא נאסרה¹¹. 

מוזיקה בסעודת מצווה

נחלקו הדעות בעניין נגינה בסעודת מצווה הנערכת בימי בין המצרים. יש סוברים שאין לנגן בה בכלי נגינה, כיוון שבימים אלו יש למעט בשמחה¹². ויש סוברים שמותר לנגן בה בכלי נגינה לכבוד השמחה¹³, כיוון שהשמחה במצווה היא בעצמה מצווה, והמנהג שלא לנגן בכלי נגינה בימי בין המצרים, אינו כולל נגינה של מצווה¹⁴; וכן הלכה¹⁵. לכן, מותר לנגן בכלי נגינה בסעודת ברית מילה, בסעודת פדיון הבן ובסעודת שבע ברכות; ובמיוחד יש להקל בכך בסעודת בר מצווה, שכן אם לא ינגנו בסעודה זו, ייגרֵם צער רב לנער בר המצווה¹⁶.

מותר ללמוד נגינה בימי בין המצרים, אך בימים אלו יש ללמוד ולתרגל מנגינות שקטות, ולא מנגינות המעוררות לריקודים ומחולות¹.