מצוות העינוי

מצוות עשה להתענות ביום הכיפורים, שנאמר: "וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"¹. כל מי שאינו מתענה ביום הכיפורים, הרי הוא מבטל מצוות עשה ועובר על לא תעשה, ואם הוא ביטל את העינוי במזיד עונשו כרת, שנאמר: "כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ"². 

מצוות העינוי היא שלא לעשות דברים הגורמים לעונג, אך אין הכוונה שאדם יעשה דברים שיגרמו לו צער או כאב³. וחמישה איסורים כלולים בה:

א. איסור אכילה ושתייה.

ב. איסור רחצה.

ג. איסור סיכה של הגוף.

ד. איסור נעילת נעלי עור ('נעילת הסנדל').

ה. איסור קיום יחסי אישות ('תשמיש המיטה')⁴. 

אכילה ושתייה אסורות מן התורה⁵, אך שאר העינויים אסורים מדברי חכמים⁶. ויש סוברים שכל העינויים אסורים מן התורה⁷, וראוי להחמיר כדעה זו⁸. לכן כאשר יש ספק אם פעולה או הנאה כלשהן אסורות, ראוי להחמיר ולא לעשותן⁹.