קטיף פירות שביעית מהגינה עבור הציבור

התשובה

שלום

בדברי המכילתא^[1] נאמר: "והשביעית תשמטנה ונטשתה, מפני מה אמרה תורה, לא שיאכלו אותה עניים, הרי אני מכניסה ומחלקה לעניים. תלמוד לומר והשביעית תשמטנה ונטשתה, מגיד שפורץ בה פרצות אלא שגדרו חכמים מפני תיקון העולם".

לדעת הרב שלמה זלמן אוירבך,^[2] האיסור ללקוט כדי לחלק לעניים נובע מעצם הליקוט המסחרי שנאסר ביבול הפקר. ואולם אם אין האדם מונע מאחרים להיכנס לגינתו ולוקט את כל היבול ומוציאו למקום מרכזי מופקר, מותר הדבר, משום שבכך היבול מגיע לייעודו – ההפקר. לעומת זאת לדעת הרב משה קלירס^[3] וה'חזון איש',^[4] עצם הליקוט ע"י הבעלים מפקיע את דין ההפקר, שכן ההפקר חל במחובר, ולאחר הלקיטה זוכה בו הלוקט. לפיכך אסור לאדם ללקוט את היבול ולהוציאו החוצה, משום שבכך הוא מפקיע את דין ההפקר בעת הליקוט, אע"ג שלאחר מכן הוא מפקיר שוב.

למעשה, נראה שהרב קלירס וה'חזון איש' יודו במקרה שבו האדם לוקט כמות קטנה, כזו המותרת לו לצורכי ביתו, ולאחר מכן הוא מפקיר אותה לכלל האנשים, שהדבר מותר, משום שכמות כזו אין בה משום ביטול דין ההפקר.^[5] אם יש לו כמות גדולה של פירות, אפשר לגשת לרב המקום ולחתום על שטר של 'אוצר בית דין', ואז יוכל לקטוף את כל הפירות בתור שליח הציבור ופועל של בית הדין.

[1].     מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים מסכתא דכספא פרשה כ.

[2].     מעדני ארץ, שביעית סי' ז אות ב.

[3].     תורת הארץ, ח"א פ"ח אות ח ד"ה וראיתי.

[4].     חזו"א, שביעית סי' טו ס"ק יא.

[5].     ראה: זיו הים, שביעית פ"ט ה"ה אות ג ד"ה הקשה. אומנם יש לדון כאן מצד הערמה, ואכמ"ל.