ביעור פירות שביעית

תוכן הענייניים

א- עקרונות הלכות ביעור

ב- דיני הביעור למעשה

ג-  ביעור ווידוי מעשרות

ד - דיני שביעית בשנה השמינית

 

 ›חזור לתוכן העניינים

פרק א- עקרונות הלכות ביעור פירות שביעית

 

מהו הביעור

א. נאמר בתורה (ויקרא כה ז): "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול". ודרשו חכמים: "כל זמן שחיה אוכלת ממין זה מן השדה - אתה אוכל ממה שבבית, כלה לחיה מן השדה– חייב אתה לבער אותו המין מן הבית".

ב. בהגיע זמנה של מצוות הביעור - צריך כל אדם להוציא מביתו את פירות השביעית שנותרו ברשותו מאותו המין ולהפקיר אותם לעניים ולכל אדם, כפי שיתבאר לקמן.

 

על מה חלה חובת ביעור

ג. קליפות וגרעינים העומדים למאכל אדם או בהמה - יש בהם קדושת שביעית וחייבים בביעור.

ד. אין חובת ביעור בפירות שאין בהם קדושת שביעית, כגון פירות שגדלו בקרקע של גוי  ופירות שגדלו בשטח שנמכר בהיתר המכירה.

ה. גם המחמירים לנהוג קדושת שביעית בפירות שגדלו בקרקע של גוי  אינם חייבים לבער את הפירות. 

ו. אין חובת ביעור על פירות שבשעת הביעור הם מופקרים או נמצאים ברשות "אוצר בית דין".  אבל חובת הביעור חלה על פירות שנלקחו לפני כן מן ההפקר או מאוצר בית הדין.

ז. אין חובת ביעור על פירות שעדיין לא נקטפו מהעצים.

ח. חובת הביעור חלה על פירות שאינם מתקיימים משנה לשנה. אולם בפירות שאינם כלים מהשדה (כגון פקעות רב שנתיות) - לא חלה חובת ביעור.

ט. פירות שביעית שאינם נגמרים בשדה אלא לאחר הופעת פירות שמינית (כגון אגוזי פקאן או נענע) - פטורים מביעור.  והוא הדין במקרה שיש בארץ פירות מאותו מין במקומות שאין בהם קדושת שביעית (כגון בשדות גויים) או בגבולות עולי מצרים.

י. כשם שחלה חובת ביעור של מאכלי שביעית כן יש לבער את "דמי השביעית", שהם מטבעות הכסף שקנו בהם פירות הקדושים בקדושת שביעית.

יא. המבשל או הכובש פירות שביעית עם מאכלים שאין בהם קדושת שביעית, ופירות השביעית נתנו טעם באותם דברים - יש לבער גם אותם בהגיע שעת הביעור של פירות השביעית מאותו המין.

יב. פירות שביעית שנתערבו עם פירות מאותו המין שאין בהם קדושת שביעית (כגון שגדלו בשטח שנמכר בהיתר המכירה) כל התערובת חייבת בביעור, גם אם הכמות שלהם היא מזערית.

 

קביעת זמן הביעור

יג. חובת הביעור משתנה בכל מין לפי תכונת גידולו ואכילת החיה מהשדה.  כל הארץ נחשבת לאזור אחד לדין ביעור.

יד. חז"ל קבעו זמני ביעור למספר מינים. זמנים אלו נאמרו כאשר לא ידוע מתי אותם מינים כלו בשדה. , לזמנים אלו ראה בנספח א.

טו. פרי שיש לו שני יבולים בשנה (כגון לימון) - זמן הביעור שלו הוא מועד כילוי היבול השני.  פירות שיש להם זנים שונים, זמן הביעור ייקבע בהם על פי הזן האפיל יותר. (כגון בתפוזים יקבע זמן הביעור על פי הוולנסיה הנגמרת רק באביב של השנה השמינית).

טז. מועד הביעור של האתרוג הוא בשנה השמינית כשכלים האתרוגים של השביעית.

יז. זמן הביעור הגיע אף אם מין מסוים כלה לחיה מהשדה אבל נותרו פירות כאלה בחצר המשתמרת,  או אם פרי מסוים כלה לחיה משדה הבעל, אבל קיימים עדיין בשדות שלחין שמשקים אותם. 

יח. אם כל הפירות מאותו מין גדלים רק באמצעים מלאכותיים ואין פירות הגדלים באופן טבעי - זמן הביעור הוא כשיכלו הפירות הגדלים באמצעים מלאכותיים.

יט. לכן זמן הביעור בירקות שגדלים בחממות או בבתי רשת ייקבע על פי הכללים כדלקמן:

1. אם רוב הירקות מסוג זה גדלים בשדה פתוח - שעת הביעור היא לפי שאר השדות.
2. אם רוב הגידול הוא בחממות, והחממה איננה שמורה (כגון שיכולים להיכנס לתוכה בכל זמן) - זמן הביעור הוא כשנגמרים הירקות שבחממה.
3. אם כל הגידול הוא בחממה - זמן הביעור הוא כשכלו הירקות שבחממה.

כ. קליפות וגרעינים המיוחדים לבהמה (או לשימוש אחר שקדושת שביעית חלה עליו) שנשמרו בנפרד מהפירות (כגון קליפות הדרים המיועדים לרפתות) - זמן ביעורם ייקבע על פי הזמן שבו הקליפות והגרעינים נרקבים בשדה.  אבל אם הקליפות והגרעינים מיועדים למאכל אדם (כגון סוכריות העשויות מקליפות תפוז) או שהם נשמרים עם הפירות - ייקבע זמן ביעורם לפי זמן ביעור הפירות עצמם.

 ›חזור לתוכן העניינים

פרק ב- דיני ביעור פירות שביעית למעשה

 

זמן הביעור

א. יש לבער פירות הקדושים בקדושת שביעית (ובדמיהם) שחייבים בביעור בהגיע הזמן על פי לוחות הביעור המתפרסמים. ראו נספח א.

 

מי חייב לבער

ב. חובת הביעור חלה רק על אדם שיש ברשותו פירות שביעית בכמות העולה על מה שדרוש לכל אחד מבני הבית למזון לשבוע אחד  (מזון ג' סעודות)  .

ג. בהגיע שעת הביעור, מותר להניח בביתו מזון לשבוע אחד לכל אחד מבני הבית, או לתת לכל אדם מישראל שאין בידו מזון לשבוע אחד מפירות שביעית אלו.

ד. אין המחזיק בפירות חייב לאכול את כל הכמות בשלוש הסעודות הקרובות, ומותר לו לאכול מהם בכל זמן.

ה. יש לקיים מצוות ביעור אם נשארו ברשותו יותר ממזון שלוש סעודות ולא מצא למי שיכול לתת אותם.

 

אופן הביעור ע"י הפקר

ו. המנהג בארץ ישראל הוא שמצוות הביעור מחייבת להפקיר את הפירות לכל הרוצה לבוא ולקחת אותם.

ז. לכתחילה צריך כל אדם להוציא את הפירות מרשותו ולהפקיר אותם בפני שלושה בני אדם. ואם אינו יכול להוציא את הפירות מביתו - יביא שלושה אנשים לביתו ויפקיר בפניהם.

ח. מותר לאדם להפקיר את הפירות בפני שלושה מחבריו, אף על פי שיודע שלא יזכו בפירות. ולאחר שקיים את מצוות הביעור - יכול לחזור ולזכות באותם פירות.

ט. בשעת הדחק מי שאין לו אפשרות להפקיר בפני שלושה חברים - מותר להוציא את הפירות לרשות הרבים או לחצר שאיננה משתמרת, ולהפקירם בשעה שאין שם אדם. אחר כך מותר לו לחזור ולזכות בהם.

י. הפקר הפירות צריך להיות על ידי אמירה שהם מופקרים לכל אדם. נוסח ההפקר המובא בדברי חז"ל הוא: "אחינו בית ישראל: כל מי שצריך ליטול יבוא וייטול".

יא. לכתחילה פעולת ההפקר צריכה להיעשות על ידי הבעלים עצמם. בשעת הצורך ניתן להפקיר גם על ידי שליח. ומן הראוי שיפקיר גם בינו לבין עצמו.

יב. כשזמן הביעור הוא מסופק - יש להפקיר את הפירות בזמן שבו מתחיל הספק, ואחר כך לנהוג על פי סדר העדיפויות דלקמן:

1. להשאיר את הפירות מחוץ לבית עד שיעבור זמן הביעור בוודאות. ואז יכול לחזור ולזכות בפירות.
2. לזכות בפירות בכל יום ולחזור ולהפקירם למחרת, עד שיצא הספק מלבו.
3. להפקיר את הפירות ולהכניס את הפירות חזרה לביתו ללא רצון לקנותם. לשם כך יביא לביתו שלושה אנשים ויודיע להם שמכניס אותם לבית כשומר בלבד, ואין רצונו שביתו וחצרו יקנו לו את הפירות המופקרים.

יג. חובת הביעור חלה גם על כסף שנתפס בקדושת שביעית, ביעורו הוא בזמן ביעור הפירות המקוריים שנרכשו בכסף זה, עליו לקנות בדמי שביעית אלו פירות ולהפקירם כדין הפירות עצמם.

יד. הכובש כמה מיני פירות שביעית ביחד  והגיעה שעת הביעור של אחד מהם - צריך להוציא את הפרי שהגיע שעת ביעורו ולקיים בו את מצוות הביעור, אבל שאר התערובת אין בה חובת ביעור על אף שיש בה מטעם הפרי שכבר הגיע זמן ביעורו.  אבל אם כבש לאחר שהגיעה שעת ביעור אחד המינים - כל התערובת אסורה (אלא אם כן האיסור בטל בשישים).

 

עבר ולא ביער

טו. אם עבר ולא הפקיר את הפירות בזמן הביעור – הפירות אסורים באכילה.  אבל מי שקיבל פירות שביעית מחברו לאחר שעת הביעור שלהם ויש לו ספק אם הופקרו בזמנם - יכול לקיים בהם את מצוות הביעור מיד ולאכלם.

טז. אם לא ביער את הפירות מחמת אונס - לא נאסרו, ועליו להפקירם מיד כשיוכל.

 

דינים שונים

יז. גם לאחר הביעור, הפירות נשארים קדושים בקדושת שביעית, ויש לאכלם בקדושה.

יח. פירות א"י שהוצאו לחו"ל והגיע זמן הביעור שלהם בארץ - צריך לקיים בהם את מצוות הביעור במקומם בחו"ל, ואסור להעבירם ממקום למקום. ומותר להחזירם לארץ על מנת לבערם בארץ.

יט. כלי שבישלו בו פירות שביעית אינו חייב הכשרה בהגיע זמן הביעור.

›חזור לתוכן העניינים 

פרק ג-  ביעור ווידוי מעשרות

יסודות ההלכה

א. מצוות ביעור המעשרות נוהגת בשנת השמיטה, בערב שביעי של פסח.

ב. מצוות וידוי המעשרות נוהגת ביום שביעי של פסח בשעת המנחה.

ג. המצווה כוללת גידולים חקלאיים החייבים בתרומות ומעשרות, שגדלו מן השנה הרביעית ואילך, והוא הדין להפרשת חלה וחילול נטע רבעי.

ד. מצווה זו מעשית בייחוד בגידולים הבאים: פירות מקירור, הדרים, גרעינים, קטניות (שגדלו בארץ), בוטנים ומוצרי תעשייה. מצווה זו אינה נוהגת בירקות טריים שגדלים בשנת השמיטה.

 

ביעור המעשרות למעשה

ה. יש להפריש תרומות ומעשרות, לחלל נטע רבעי, ולהפריש חלה מכל מה שברשותו, בין אם מדובר בחיוב ודאי (טבל) ובין אם מדובר בחיוב מספק (דמאי), לפני זמן הביעור, גם אם אינו מתכוון לאכול מהם באותו זמן.

ו. חובת הפרשת תרומות ומעשרות עד זמן הביעור קיימת ביבול שגדל בארבע השנים האחרונות, לפי הפירוט הבא:

1. ירקות שנקטפו בין ראש השנה של השנה הרביעית לראש השנה של השנה השביעית.
2. פירות שהגיעו לשליש גידולם בין ט"ו בשבט של השנה הרביעית לראש השנה של השנה השביעית.
3. קטניות שהגיעו לשליש גידולן בין ראש השנה של השנה הרביעית לראש השנה של השנה השביעית.

ז. כאשר מפרישים תרומות ומעשרות מיבול החייב בתרומות ומעשרות בוודאות (טבל ודאי), יש לברך על ההפרשה ועל חילול המעשר השני, ובשעת הביעור יש לנהוג כדלקמן:

1. את התרומות  (תרומה גדולה ותרומת מעשר) יש לתת או להקנות לכהן. משקים המפנים את התרומה לרפתות של כהנים - יקפידו להקנות עד תאריך זה את התרומה לאותו כהן.  אדם המפריש תרומות ומעשרות בביתו - יקפיד להוציא את התרומה מביתו (ניתן להניח אותה עטופה בנייר בתוך שקית ניילון סגורה בפח האשפה מחוץ לבית).
2. את המעשר הראשון יש לתת או להקנות ללוי.
3. את המעשר השני יש לחלל על מטבע חוקי בשווי של פרוטה ורבע לפחות. שווי פרוטה נמדד לפי ערך של 1/40 גרם כסף. ניתן למצוא את ערך הכסף באתר האינטרנט של מכון כת"ר. כמו כן ניתן לחלל גם על מאכל,  כגון סוכר, השווה לפחות פרוטה ורבע.

ח. את מעשר העני יש לתת או להקנות לעניים. וכן מי שיש בידו מעות של מעשר עני - עליו לתת אותן מיד לעניים.

ט. פירות החייבים בתרומות ומעשרות מספק ('דמאי', ו'ספק טבל') - יש להפריש מהם תרומות ומעשרות (ללא ברכה) עד זמן ביעור המעשרות, אבל אין בהם חובת נתינה לכהן, ללוי ולעני. את התרומה ניתן לעטוף בנייר ולהניח בשקית ניילון בפח האשפה בבית. פירות שיש ספק לאיזו שנת מעשר הם שייכים – מספק יש להפריש מהם את שני המעשרות (מעשר שני ומעשר עני).

י. מי שנשארו בידו מטבעות ששימשו לפדיון מעשר שני או נטע רבעי - יכול לחלל אותם על מטבע, ובזה יוצאים לחולין מטבעות המעשר שני או נטע רבעי.

יא. נוסח החילול הוא: "כל מטבעות מעשר שני והרבעי שברשותי בתוספת חומש - מחוללים על מטבע זה".

יב. יש להשמיד את המטבע החדש, שיש בו כעת קדושת מעות מעשר שני, על ידי זריקה לים, שריפה באש או מחיקת צורתו.

יג. כמו כן ניתן לקחת סוכר בשווי הגדול מפרוטה, ולחלל עליו את המעשר השני ברשותו. נוסח החילול הוא: "מטבע זה של מעשר שני והרבעי בתוספת חומש מחולל על סוכר זה", ולאחר מכן יש להמיס את הסוכר ולשפוך את המים.

יד. מי שיש בידו מטבעות מדרגות שונות של חיוב - צריך לקחת מטבע השווה כמה פרוטות ולומר בנוסח החילול שכל דרגת חיוב תהיה מחוללת על פרוטה נפרדת.

טו. לאחר החג יש להכין מטבעות חדשים לחילול מעשר שני ונטע רבעי. בהכנת המטבעות יש להיוועץ ברב.

טז. קופסאות שימורים שיוצרו במקום שיש השגחה, אך יש חשש שמא קרתה שם תקלה ולא הפרישו מהגידולים תרומות ומעשרות - אינו צריך לקיים בהן את מצוות ביעור המעשרות.

יז. אין לקיים את סדר ביעור המעשרות בשבת או ביום טוב.

יח. עבר ולא הפריש תרומות ומעשרות או שלא נתן את המתנות לבעליהן - אין הפירות נאסרים,  ויש לקיים בהם את מצוות ביעור המעשרות מיד. אולם פירות מעשר שני ונטע רבעי שעבר עליהם זמן הביעור מבלי שקיימו בהם את מצוותם - נאסרים בהנאה ואין להם שוב פדיון.  והוא הדין למי ששכח ולא חילל את מעות המעשר שלו, שאסור לו ליהנות מהם יותר, ויש להשמידם.

יט. נשים חייבות במצוות ביעור המעשרות, אך לא במצוות וידוי.

 

בית האוצר

כ. המנויים ב'בית האוצר' של מכון התורה והארץ מבצעים את הנתינה בפועל ללוי ולעני באמצעות בית האוצר בכל פעם שהם מפרישים, ולכן אינם צריכים לתת ממון בפועל ללוי או לעני.

כא. האחראים על 'בית האוצר' מחללים את המטבעות של כל המנויים בזמן ביעור המעשרות, ועל כן המנויים אינם מחללים מטבעות.

כב. האחראים על 'בית האוצר' מכינים לאחר חג הפסח מטבעות חדשים לחילול מעשר שני ונטע רבעי.

 

וידוי מעשרות

כג. מצוות וידוי מעשרות אינה נוהגת בזמן הזה.

כד. מן הראוי לקרוא את פרשת וידוי המעשרות גם בזמן הזה, זכר למקדש.  נוהגים לקיים את הקריאה ברוב עם ביום שביעי של פסח, סמוך לתפילת מנחה.

כה. המנהג המקובל הוא לקרוא את הפסוקים מתוך חומש.  ויש הנוהגים לקרוא מתוך ספר תורה (ללא ברכות).  ומצווה מהמובחר שכל אחד יאמר את הפסוקים בעצמו.

 

סדר וידוי מעשרות

כו. קוראים את הפסוקים מפרשת "כי תבוא" (דברים כו, יב-טו), ואת המשנה (מעשר שני פ"ה מי"ג). לאחר קריאת הוידוי, יש מוסיפים תפילה זו:

"יהי רצון מלפניך ד' א-להינו וא-לוהי אבותינו, כשם שזכינו לקיים מצוות ביעור מעשרות ווידוי מעשרות - כן יזכנו הקב"ה לקיים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות מהתורה, וכן מצוות ביעור מעשרות מן התורה - בביאת גואל צדק ובבנין בית המקדש במהרה בימינו. אמן, כן יהי רצון".

›חזור לתוכן העניינים

פרק ד - דיני שביעית בשנה השמינית

פירות האילן בשנה השמינית

א. פירות האילן שהגיעו לשליש (ראה לעיל פרק ה) בשנה השביעית - יש להם קדושת שביעית גם בשנה השמינית. מציאות כזו שכיחה בעיקר בהדרים, שנקטפים לרוב בחורף.

ב. שטח המטעים והגינות בשנה השמינית, שמותר לכל אדם להיכנס אליהם הוא רק עד זמן רביעה שניה, שהוא בין כ"ג במרחשון לר"ח כסלו.  לאחר זמן זה מותר לנעול את הגינה או המטע, ולקיים את מצוות ההפקר בהוצאת הפירות החוצה.

ג. זמן הביעור של רוב סוגי הפירות הוא בשנה השמינית. הזמנים מפורטים בלוח זמני הביעור בנספח א.

ד. ראו בנספח ב את הזמנים שבהם נגמרת קדושת שביעית בפירות.

 

ירקות בשנה השמינית

ה. ירקות שנקטפו בשנה השביעית - יש להם קדושת שביעית מעיקר הדין.  ירקות שנקטפו בשנה השמינית אך רוב גידולם היה בשנה השביעית - יש בהם קדושת שביעית מדרבנן.

ו. איסור ספיחין נוהג גם בתחילת השנה השמינית.  ירקות שידוע שנקטפו בשנה השביעית, במקומות שבהם נוהג איסור ספיחין - אסורים באכילה לעולם.

ז. פירות האדמה שידוע שנקטפו בשנה השמינית או שמקורם אינו ידוע - אסורים באכילה עד שיגיע הראשון מבין המועדים:

1. כשפירות אדמה חדשים ממין זה יגדלו במקום המקדים ביותר בארץ.  בסוגי הירקות הצומחים מהר ושאינם משתמרים זמן רב - זמן זה הוא שלושה ימים.
2. שרוב גידולו של פרי אדמה מסוג זה יהיה בשנה השמינית.  הרוב המדובר צריך שיהיה בפרי עצמו, ואין צורך שרוב הגידול יהיה בצמח.
3. חנוכה של השנה השמינית.

ח. במינים עמידים (כגון גזר, בצל או תפוחי אדמה) יש להחמיר ולברר מתי היבול בשווקים הוא כזה שרוב גידולו ולקיטתו היו בשנה השמינית. ולמעשה יש לשאול שאלת חכם על מנת לבחון באופן המעשי מתי ירקות אלה מצויים בשוק.

ט. שלב הגידול הקובע בגידולי הגרגרים (תבואה וקטניות), הן לאיסור ספיחין והן לקדושת שביעית - הוא שליש גידולם.  ובמצב של ספק דינם כמו פירות האדמה.

י. ירקות שנזרעו בשמיטה באיסור ונלקטו בשמינית - מותרים באכילה לפי זמן ההיתר של הספיחין.

יא. זמן היתר הספיחין במינים השונים מפורט בנספח ב.

יב. כאשר מדובר באדמות שנמכרו לגוי על פי היתר המכירה - יש מקום לסמוך על הדעות המתירות את כל הירקות מיד, גם לאלו שאינם נוהגים על פי היתר זה, למעט בצל ושום.

 

תרומות ומעשרות בשנה השמינית

יג. פירות האילן שגדלו בקרקעות שלא נמכרו לגוי, והגיעו ל"עונת המעשרות" בתחילת השנה השמינית לפני ט"ו בשבט - יש להפריש מהם תרומות ומעשרות ללא ברכה.  זמן זה זהה לשלב קדושת שביעית בשביעית.  יש להפריש מפירות אלו מעשר שני.

יד. ירקות שגדלו בקרקעות שלא נמכרו לגוי ואין בהם איסור ספיחין, (כגון ירקות שנשתלו בגוש אדמה, בחממה, על ידי גוי, או בגבולות עולי מצרים), ונקטפו לפני שהתברר שהרוב בהם הוא מגידולי השמינית - חייבים בתרומות ומעשרות, על אף שיש בהם קדושת שביעית.

טו. מכירת הקרקעות היא למשך שנתיים. נהגו שהרבנות הראשית דואגת לקנייה מחדש של כל הקרקעות מהגוי במהלך חודש תשרי של מוצאי השמיטה. לכן, כל תוצרת חקלאית שתגיע ל"עונת המעשרות" לפני כן  - יש להפריש ממנה תרומות ומעשרות ללא ברכה.  נתינת המעשר הראשון ללוי תהיה לפי חלקו היחסי של היהודי בגידול.  במקומות שבהם מפרישים תרומות ומעשרות בכל השנים בברכה, יש לברר את המועד המדוייק של קניית הקרקעות מחדש כדי לדעת ממתי לברך על ההפרשה.