אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

בטון

ראשי פרקים:

א. תעודת זהות לחומר

ב. אופי ויתרונות השימוש בחקלאות/ גינון

ג. תכונות החומר

ד. תיאור קצר

ה. עמידות החומר

ו. השפעה על החומר

תעודת זהות לחומר

אופי ויתרונות השימוש בחקלאות/ גינון: הבטון משמש בחקלאות ובגינון בשני שימושים מרכזיים: 1 משטח עמיד וחזק המשמש לניתוק בין הקרקע והצמחים שעל גבי הקרקע. 2. גידול צמחים במקום מוגדר, ניתן לנייד את העציץ ממקום למקום, ללא צורך לעקרו ולשתלו במקום הרצוי.

תכונות החומר: חומר קשיח ויציב.

תיאור קצר: השימוש בתערובות של חומרים שמתקשים ויוצרים חומר עמיד וקשיח לצרכי בניה, מוכר החל מדור הפלגה[1] שאמרו "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר"[2].

הבטון הוא תערובת של מספר חומרים שבחיבורם יחד הם מתקשים[3], פעמים רבות משלבים בבטון סיבי ברזל המסייעים לעמידותו וחיזוקו של הבטון. וכן ישנם תוספים שונים המשולבים בהכנת הבטון, או במריחה על גביו שמטרתם היא איטום הבטון. כיום הבטון הוא אחד המרכיבים המרכזיים ביותר בעולם המודרני לצרכים שונים: מבנים, כבישים, תשתיות שונות ועוד.

עמידות החומר: כשבאים לבחון את תכונותיו ועמידותו של הבטון יש לקחת בחשבון מספר נתונים:

1. הבטון הוא תערובת של מספר חומרים שונים, ניתן ליצור שילובים שונים של החומר, למטרות שונות, ולכן יש לבחון את איטומו בכפוף למטרת השימוש בו.
2. בטון הוא חומר שסופג מים ונוזלים (פורוביזי),[4] ולכן על מנת לאטמו יש להוסיף לו, או למרוח על גביו חומרי איטום מתאימים. ללא האיטום המים יחלחלו בבטון, יכול להיגרם לבטון נזק רב, לסדיקתו ולטחב (בעיקר בתוך מבנה).
3. הבטון הוא חומר שניתן לצקת אותו לתבניות שונות, על גבי סוגי משטחים שונים בעלי עומק משתנה.

השפעה על החומר: בטון שלא מטופל בחומרי איטום, או שלא מיושם כראוי בעת הכנתו יכול להיסדק בנקל, וכן המים יכולים לחלחל בו, מאידך כשהוא נעשה כראוי, הבטון נאטם ואינו מאפשר מעבר נוזלים או גזים.

מעמדו ההלכתי: נחלקו הפוסקים במעמדו, יש שכתבו שנחשבים לנקובים[5], ויש שנקטו שאינם נקובים[6].

ש. רוטשטיין, מילון מונחי הבניה, ירושלים 2018

[1] בראשית יא, ג.

[2] במצרים פרעה גזר על ישראל שיקוששו את התבן לבדם לצורך הלבנים, ראה גם זבחים נד, ב בתיאור בניית המזבח

[3] הרכיבים הם: צֶמֶנט (Cement) חומר העובר שינוי כימי כשנרטב, מתקשר ומתקשה כאבן, ובנוסף לו חול, מים, חצץ ועוד.

[4] חומר פורוזיבי הוא תיאור לחומר נקבובי שסופג או מאפשר מעבר נוזלים דרכו, זאת בשל חללים זעירים או נקבוביות בחומר עצמו.

[5] שבט הלוי ו, קסז, ז, קפד בשם החזו"א ושכך ראה במציאות, וכתב כך גם לגבי בטון. ובמשנת יוסף ג, ג הערה כה כתב שהנוף אינו יונק דרך מרצפות (וראה שם מה שהסביר לגבי יניקה בקומות עליונות). באהלה של תורה ג, יא.

[6] אור לציון ב, כו אות ט, חזון עובדיה שבת ד ע' עא וציין לכמה אחרונים). וראה באהלה של תורה שנקט כדבר פשוט שמרצפות שלנו מפסיקות יניקה. ע"ע הליכות שדה 48 מאמרו של הרב שלנגר, ובצאת השנה עמו' מח הנחיות הרבנות הראשית. בארחות שבת פרק יח הערה מב) כתבו שמסתבר שהחזו"א סבר כך רק לחומרא ולא לקולא (ולכן אסור להעביר עציץ נקוב מהקרקע על גבי בטון בשבת).