א. בקניית פרחים ועציצי נוי בשמיטה על הצרכן לברר היטב אם נעשו בצמחים אלו מלאכות האסורות בשמיטה, כגון זריעתם או שתילתם באיסור.
ב. אין לרכוש פרחים ממי שמגדל אותם באיסור,[1] ויש לרכוש פרחים רק ממי שמציג ראיה לכך שגידול פרחים אלו נעשה בהיתר, תחת פיקוח הלכתי או על פי היתר המכירה.
ג. לכתחילה יש להקפיד על כך גם בקנייה ממי שקנה מהמגדל, כגון בחנות פרחים, כדי שלא לסייע בידי עוברי עבירה.[2]
ד. כאשר קונים עציצים וצמחי בית, וכן כאשר קונים צמחי גינה בשנה השמינית – יש לוודא שצמחים אלו נשתלו בהיתר. לכן לכתחילה יש לוודא שהמשתלה מגדלת את הצמחים בחממות ובמצע מנותק או שקרקע המשתלה נמכרה לגוי (עפ"י היתר המכירה).[3]
ה. עציצים שבהם צמחים ריחניים (היינו שמגדלים אותם לשם ריח), וגדלו במצע שאיננו מנותק – נוהגת בהם קדושת שביעית. אם שתילים אלו לא נשתלו בשמיטה באיסור – יש בהם איסור סחורה, ומותר לקנות אותם בהבלעה- לקנות צמח נוסף, שאין בו קדושת שביעית, ולשלם על שניהם ביחד.
ו. מותר להעביר עציצים ממקום למקום, גם כאשר הם נקובים, ואפילו מעל לקרקע.[4] ויש מחמירים להעביר אותם כאשר הם מונחים על משטח המנתק בינם לבין הקרקע או כשהם עטופים בניילון וכדומה.[5]
ז. ברובם הגדול של הפרחים המצויים בשוק כיום אין קדושת שביעית ואין איסור ספיחין, מכיוון שאינם מיועדים לריח אלא לנוי בלבד. לכן אין איסור להשתמש בהם ואין בהם איסור סחורה,[6] אך כאמור יש בהם איסור מלאכה (לדינים אלו ראה בפרקים המתאימים).
ח. בפרחים המגדלים אותם לריח יש הסוברים שיש קדושת שביעית, ויש בהם איסור סחורה, אך ניתן להקל בהם באיסור ספיחין.[7]
ט. צמחי בית הגדלים בעציצים – אין בהם קדושת שביעית ולא איסור ספיחין.[8]
א. בבתים פרטיים ובגן הנוי יש מקומות שבהם נהוג לשתול צמחים שונים:
ב. ככלל, הגדרת בית בשמיטה היא מבנה קבוע שאינו נייד ומקורה בגג. להגדרות המפורטות של 'בית' ראה בפרק 'בית'.
ג. רובם המוחלט של העציצים הנמכרים כיום מוגדרים כעציצים נקובים לעניין שמיטה. עציץ שיש בו חורים שקוטרם אינו עולה על 1/3 ס"מ, וסך קוטר כל החורים בו אינו עולה על 2 ס"מ, מוגדר כעציץ שאינו נקוב.
ד. אם דופנות העציץ חדירות לשורשים, דינו כעציץ נקוב.
ה. עציץ או אדנית שקבועים בקיר או בקרקע נחשבים כמחוברים אליהם, ודינם כקרקע.
חומרי העציצים:
ו. מקובל להשתמש כיום בעציצים ממגוון חומרים: פוליאתילן לסוגיו (פלסטיק, ניילון, פלריג), סיליקון, מתכת וחרס.
ז. כאמור בפרק יב אין לשתול צמחים חדשים הן בקרקע עצמה והן כשמצע הגידול מנותק מהקרקע בשטח פתוח (כגון שתילה באדמה המפוזרת מעל ניילון, עציץ נקוב המונח על משטח מנתק), ואין לעשות בהם כל מלאכה האסורה בשמיטה.[9]
ח. האיסור חל על שתילת צמחים גם בעציץ נקוב, גם בעציץ נקוב שמונח על משטח מנתק, וגם בעציץ שאינו נקוב כלל.
ט. בשטח פתוח אין משמעות לסוג המצע המנתק מתחת העציץ, ואין לשתול בו כלל צמחים חדשים בעציצים. סוגי המשטחים שעליהם העציצים מונחים אינם משנים דבר: ניילון אטום לחלוטין, פלריג, דשא סינטטי, מרצפות, בטון, אספלט, צלחת וכדומה.
י. האיסור חל על כל סוגי העציצים, ואפילו עציץ העשוי מברזל או מפלסטיק, ובוודאי אם הוא עשוי עץ או חרס.
יא. כל עוד העציץ נמצא מחוץ לבית, מותר רק לקיים את הצמחים השתולים בו ותו לא, ולכן מותר להסיר עלים יבשים, לשמור על צורת הצמח על ידי גיזומים קלים, לטפל במזיקים ולהשקות את הצמחים, אך אין לגזום את הצמח כדי לעורר את הצמחתו.
יב. במקרה שנוצר צורך להעביר עציץ נקוב בגינה ממקום למקום, כגון כדי לפנות שטח לטובת בניית סוכה, הרחבת הבית, יצירת רחבת משחקים וכדומה, ראוי להחמיר שלא להעביר את העציצים דרך אדמה גלויה, אלא לעטוף את העציץ בניילון או להעבירו בגרירה.
יג. עציץ שאינו נקוב (שמונח על משטח מנתק), מותר להעבירו ממקום למקום בגינה רק אם אין משנים בכך את תנאי גידולו, או לחלופין אם יש חשש לקיומו של הצמח (כגון שנמצא באזור מוצל מדי, מחשש לסחף וכדומה).[10]
יד. בתוך הבית ספק אם חלים דיני השמיטה (ראה בפרק 'בית'), אך גם לכך יש כמה מגבלות, כמפורט להלן.
טו. צמחים המצויים בתוך הבית, הנתונים בתוך עציץ שאין בו חורים, או מעל צלחת אטומה, אין בהם דיני שמיטה.
טז. עציץ בפטיו (מרפסת שמש) בתוך הבית, בין שיש בטון מתחתיו ובין שהוא מחובר ישירות לקרקע, דינו הוא כזריעה בקרקע רגילה, ללא תלות בנפח האדמה שהוא מכיל.
יז. בית קומות – בדירות הנמצאות בקומת הקרקע המחוברת לאדמה (קומה 0 ללא עמודים), יש המחמירים להתייחס לעציץ נקוב המונח על רצפת הבית כאל מחובר לקרקע, אך אם יש תחתיו משטח מנתק כגון צלחת, לכל הדעות הוא נחשב כמנותק מהקרקע.[11] מקומה ראשונה ומעלה, עציץ נקוב המונח על הרצפה נחשב כמנותק.
יח. אדן החלון: עציץ המונח על אדן החלון יוגדר כמונח בבית, בתנאי שהנוף אינו נוטה מעבר לאדן החלון עצמו, ובתנאי שהעציץ כולו נמצא מתחת לתקרה.
יט. אדנית הבנויה בבית, דינה כבית.
כ. יש להימנע מלהוציא עציץ מהבית כשהוא חשוף לאוויר, ומותר להעביר עציץ כשהוא מנותק מהקרקע על ידי משטח מנותק, והנוף מכוסה בניילון וכדומה. מותר להוציא עציץ מהבית כשהוא עטוף בניילון או פלסטיק.[12]
כא. מותר להעביר עציץ בתוך הבית ממקום למקום גם כדי לשפר את תנאי גידולו.[13]
כב. אף על פי שכאמור, בתוך בית, כשמצע הגידול מנותק מהקרקע לא חלים דיני השמיטה, מכל מקום יש להימנע ככל האפשר משתילת צמחי נוי חדשים בבית.
כג. בדירות גג (פנטהאוז), דין הגג כדין שטח פתוח.
כד. במרפסת שחלקה מקורה וחלקה אינו מקורה, שטח המרפסת המקורה מוגדר כבית, והשטח שאינו מקורה מוגדר כשטח פתוח.
כה. ישנם סוגים רבים של קירוי מרפסות: איסכורית (פלסטיק או מתכת), שמשוניות (ברזנט), פרגולות, רשתות צל, זכוכית, רעפים, אסבסט (בבתים ישנים) וכדומה. כדי להגדיר את כל אלו כבית, על הקירוי להיות מקובע למקום (יש לתת את הדעת בעיקר בשמשוניות שניתן לקפלן בנקל).
כו. בפרגולה וברשתות צל, אם שיעור החומר בגג הוא לפחות חמישים אחוז מכלל הגג, ניתן להתייחס לגג זה כאל בית.
יש לציין כי ישנם סוגים רבים של עציצים, מבנים שונים של מרפסות וחללים מקורים, ויש לבחון כל מקרה לגופו, ולא להסיק ממקרה למקרה ללא בחינה מדויקת של המציאות.
[1] עפ"י רמב"ם (פ"ח הי"ד). וראה לענין איסור סחורה פרק ט סעיף ד.
[2] פרחים נחשבים "דבר שיש בו זיקת שביעית", ולכן אסור לקנותם מאדם החשוד על השביעית: עי' שבת הארץ (פ"ח הי"ד אות א).
[3] הראשונים נחלקו בטעם חיוב העקירה של עץ פרי שניטע בזמן האיסור בערב שביעית: בדעות השונות עיין שבת הארץ (פ"ג הי"א אות א הע' 6-8, אות ב והע' 14).
[4] כך פסק הגרש"ז אויערבך (קובץ "מפרי הארץ" א, עמ' 9), כיון שמינכר שאינו מתכוון לעבודה, ודינו ככל פעולה למטרה שאיננה חקלאית: עי' שבת הארץ (פ"א הט"ו אות א, הי"ח אות ג, ה"כ אות ג/3); מנחת שלמה (סי' מא אות ג).
[5] 'בצאת השנה' (עמ' מח סעי' ב סעי' ז והע' 21-19). וכך הורה הגר"מ אליהו.
[6] איסור סחורה הוא רק בפירות שיש בהם קדושת שביעית: רמב"ם (פ"ו ה"א), יש לציין כי על פי בדיקות שערך האגרונום יחיאל שטיינמיץ רובם המוחלט של הפרחים הקיימים כיום, (תשע"ה) מיועדים בעיקרם לנוי, ולא לריח כלל, משמעות הדבר היא שבפרחים אלו אין קדושת שביעית.
[7] ניתן להקל משום שאיסור ספיחין הוא רק במה שראוי למאכל אדם.
[8] אין בהם איסור ספיחין, מפני שאלו צמחים רב-שנתיים, ואין בהם קדושת שביעית מפני שאינם עומדים למאכל או לריח וכדומה.
[9] מכיוון שמדובר בשטח פתוח, אין הבדל למעשה בין עציץ המונח על הקרקע ובין עציץ המונח על משטח מנתק.
[10] מכיוון שהעציץ מנותק מהקרקע, אין בהנחתו משום שתילה, ואין בכך איסור מהתורה, ומותר לעשות מלאכות לאוקמי במקרה זה.
[11] הגרש"ז אויערבך (מעדנ"א תרומות פ"א הכ"ג ד"ה גם; מנחת שלמה סי' מא אות ב; שמירת שבת כהלכתה פרק כו הע' ב; "הליכות שדה" 48 עמ' 25) נוטה להחמיר בשאלה זו בעציצים המונחים בקומה ראשונה, אך כתב להקל בקומה שנייה ("מפרי הארץ" שביעית עמ' 8). לדעת הגר"מ אליהו יש להחמיר אף בקומות העליונות. ועי' מש"כ הגרי"ש אלישיב ("הליכות שדה" 48 עמ' 25). ועי' "התורה והארץ" (ח"א עמ' 234).
[12] מכיוון שלכתחילה יש בכך משום חיבורו לקרקע, אך ספר השמיטה (פרק ג סע' ו עמ' יז) הקל בכך.
[13] מכיוון שמדובר בתוך הבית, וכן העברה ממקום למקום אינה מהווה מלאכה האסורה מהתורה, אלא רק שיפור תנאי הצמיחה, ויש בכך רק איסור דרבנן – משום אברויי, אין איסור בהעברת העציץ ממקום למקום.