הלימוד היומי כ"ו תמוז ה'תשפ"ד
לימוד אמונה יומי: כ"ט אדר א' « הקודם | הבא »
מעמד האשה בחיים הציבוריים: האשה בחיי הקהילה
מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאלתמורה יסודית התחוללה במעמדה של האשה בעת החדשה. אין היא ספונה עוד בביתה, אינה משועבדת רק למשפחתה כבעבר. לרוב יש לה מקצוע משלה, היא מסוגלת לפרנס את עצמה, אינה תלויה בבעלה, וממילא היא גם עצמאית בדעותיה. כל אלה הינן תוצאות של המהפכה התעשייתית וההשכלתית שהעולם עבר בדורות האחרונים.
גם בתחום החיים הדתיים של האשה מורגש שינוי גדול. האשה לומדת כיום יהדות ברמה גבוהה יותר. יש לה זמן ואפשרות להשתתף באופן פעיל יותר בפעילות הדתית בקהילה, בתפילות בציבור, בשיעורים והרצאות וכן במפעלים חברתיים ובפעילות חברתית. יש לה חברה משלה ושאיפות רוחניות משל עצמה.
האשה בחיי הקהילה
בעקבות התמורה שהתחוללה במעמד האשה, נוקבות יותר השאלות בדבר המגבלות המוטלות על האשה בחיי הקהילה, כגון: לדון ולהעיד ולשמש במשרה ציבורית. יש נשים הרואות בכך, בטעות, מעמד נחות, כביכול, של האשה. ולא היא! אין כאן פסילה של האשה מבחינת כישוריה, הגינותה ויושרה להעיד. אדרבה, נשים נאמנות בעדות ממונות בהסכמת הצדדים. בעדות נסיבתית1 (ורוב רובן של העדויות הן נסיבתיות) וכן באיסורין – הרי אנו סומכים על נשותינו ואמותינו בכל נושאי הכשרות יותר מאשר על גברים!
תיאורטית, יתכן גם מצב שאשה תהיה כשרה לדון, בהסכמת הנידונים, ואף לשמש במשרה ציבורית, כאשר היא מתאימה יותר (יוכיח על כך יחסם החיובי של חז"ל למלכה שלומציון) או כאשר השררה אינה אלא שליחות ציבורית המוסכמת על הציבור ומוגבלת בזמן ידוע, כמקובל בחיים דמוקרטיים כיום.
תקדים לכך תשמש דבורה, שזכתה לנבואה, ומשום-כך קבלוה ישראל עליהם כשופטת ומנהיגה. אולם דוקא דבורה יכולה לאלפנו לקח חשוב. דבורה סירבה להנהיג את ישראל במלחמתו עם סיסרא והטילה את התפקיד על ברק. כשברק היסס, שלחה לו: "אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך בה כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא". למרות מעמדה המכובד של דבורה, אין היא רואה את תפארתן של נשים להנהיג את ישראל למלחמה. היא מעדיפה להצטנע. רק במקום שאין איש השתדלה האשה להיות "איש"; אולם לא לכתחילה. מדוע?
הדברים מיוסדים על תפיסה מעמיקה של התורה באשר לחיים המעורבים. מגמת התורה – למנוע תערובת מיותרת בין שני המינים. לשם כך הוגבלו הנשים בתפקידים חברתיים פומביים. אפשר היה כמובן למנוע את ההתערבות המיותרת על ידי פסילת הגברים ולא הנשים, אלא שאז היה עלינו לקבוע שאת הפעילות המשקית והחברתית העיקרית תעשינה נשים, והגברים הם שיסתגרו בביתם. אך מכיון שהתנאים האובייקטיביים גרמו לכך שהגברים הם שהוטל עליהם התפקיד החיצוני של הנשיאה בעול הפרנסה ושל הפעילות הקהילתית, והנשים – עקב ייחודן הביולוגי, הן היולדות את הילדים, הן המגדלות אותם, הן הנושאות אותם ברחמן ומיניקות אותם; וממילא – רתוקות יותר לביתן, מקומן הטבעי הוא יותר בבית, ולכן הוטלו ההגבלות האמורות על הנשים ולא על הגברים.
אל תראינה בכך הנשים אפליה, אלא חלוקת תפקידים המתחייבת מעובדות ביולוגיות ונפשיות אובייקטיביות.
