הלימוד היומי ב' אלול ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: כ"ד אדר ב' « הקודם | הבא »

מעמד האשה ביהדות: שבע ברכות וספירת העומר

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

היו שהעלו את האפשרות שאשה תברך את שבע הברכות לחתן ולכלה. גם אם תיפתר הבעיה של קול באשה ע"י שהברכה תאמר ללא נעימה, או שמדובר במשפחה מצומצמת, לא תוכל אשה לברך את שבע הברכות. כי אלו תוקנו רק במניין של עשרה גברים, כמניין לתפילה, שגם בו נשים לא מצטרפות למניין, כי הן לא חוייבו להתפלל בציבור (הגר"ש ישראלי בחוות בנימין סי' פ).

 

היתה מי שרצתה לדמות את המניין הנצרך לנישואין למניין האמור במגילה. וכשם שבמגילה נשים מצטרפות ל"פרסומי ניסא" כך גם בנישואין נשים תצטרפנה ל"פרסומי מילתא" (כתובות ח ע"ב). ההנחה היא שהצורך במניין בנישואין הוא רק לשם פרסום העובדה שהזוג נישא כדת משה וישראל, ולפרסום כזה גם נשים כשרות וממילא ניתן לצרפן למניין. ולא היא. נימוק זה של הפרסום אינו היחיד, יש גם נימוק אחר שהצורך במניין הוא ככל דבר שבקדושה. וגם הסובר שהטעם הוא משום פרסום, הצורך בכך הוא רק בשעת החופה עצמה, אך ביתר שבעת ימי המשתה המניין נצרך לכל הדעות משום דבר שבקדושה, ומניין של נשים אינו מוגדר ככזה.

 

ספירת העומר

 

יש פוסקים שהורו לאשה אשכנזית הסופרת ספירת העומר שלא תברך, בגלל חשש שמא תשכח יום אחד ויחסרו לה התמימות ונמצאת ברכתה לבטלה. ההבדל בין איש לאשה הוא שאיש המתפלל במניין בביהכנ"ס לא ישכח, כי יזכירו לו, אך אשה המתפללת לבדה בביתה יש חשש שמא תשכח. לפי"ז יש לאסור גם על גבר, שאינו מקפיד על תפילת ערבית במניין, לספור בברכה. ואכן יש פוסקים המתירים לאשה לספור בברכה (שו"ע הרב תפט, ב; ברכ"י שם אות כב; ערוה"ש שם ס"ד). מסתבר שגם הסבורים שאשה לא תברך, יתירו לאשה המאזינה בקביעות לרשת דתית ברדיו, שבה נהוג להזכיר ערב ערב את הספירה, לברך.