הלימוד היומי כ"ט אב ה'תשפ"ד

לימוד אמונה יומי: י"ז טבת « הקודם | הבא »

לימוד תורה ומחקר מדעי: מדע מהו?

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

עצם הטרמינולוגיה השרירותית המגדירה שיטה אחת כ"מדעית" לעומת שיטת הלימוד המקובלת, היא שורש הבעיה. כל אותם גדולי תורה שהוזכרו לעיל, שעסקו בין היתר, גם בביקורת הטקסט ברמה גבוהה ביותר, לא היו זוכים לתואר "מדעי".

החוקרים המדעיים רואים את עצמם חלק מעולם המדע האוניברסאלי ומשועבדים לכללי החשיבה המקובלים בו. (אלמלא כן לא היו זוכים להכרה מצד עמיתיהם). המדע הכללי, בעיקר במדעי הטבע, מבוסס על חשיבה ביקורתית, פתוחה ואובייקטיבית. עקרונות חשיבה זו הונחו על ידי סוקראטס, שאמר על החשיבה המדעית הפילוסופית: התימהון – אֵם הפילוסופיה2. ובלשון אחרת: הטלת הספק והביקורת הן אִמֹותיו של המדע. ביקורת זאת חייבת להיות רציונאלית, אובייקטיבית ומשוחררת מכל דעה קדומה.

 

החוקר מעמיד את עצמו מעל לטקסט, מעל האישים המוזכרים בו, מעל המסרים המועברים בו. הוא "אובייקטיבי" כביכול. הוא מנסה להבינם עפ"י הבנותיו האישיות והנחותיו השרירותיות. בעצם הוא מעמיס עליהם תפיסות הרחוקות מעולמם כרחוק מזרח ממערב. בין היתר פועלת באופן סמוי מידת ההתנשאות. החוקר חכם יותר מנחקריו. הוא גם חכם יותר מחכמים ששיטת לימודם שונה משלו. הוא הרי "מדען מתקדם" והאחרים לא...

יתרה מזאת, חוקר מדעי אינו רואה את עצמו בהכרח מחויב לתורה ומצוותיה. יש חוקרים רבים שיראתם קודמת לחכמתם, אולם לא המחקר המדעי הוא שגרם לכך. פעמים שאוירת המחקר, שאינה מחייבת, גורמת לחוקר לפקפק בנחיצותן של הלכות ואמונות.

 

בהשפעת תיאוריות מסוימות במדעי הביולוגיה, גם מדעני הרוח מעדיפים לפרש תהליכים היסטוריים על פי הסברים אבולוציוניים, על אף שאין שום הכרח רציונאלי לכך, מלבד הרגל חשיבה שהתפתח בדורות האחרונים. העדפת שיטה זו והחדרתה לחקר התלמוד לא נובעת משיקולים רציונאליים ומדעיים אמיתיים, היא שרירותית, ונובעת מהנחות סובייקטיביות שמגמתן לפרש את התלמוד בדרך צדדית, לא בדרך הסלולה בה למדוהו מדורי דורות. הסברים רבולוציוניים, שלפיהם תופעות רוחניות עשויות להתחולל בדילוגים וללא השפעות חיצוניות ייתקלו בטענה שאינם "מדעיים"...