ריקודים ליד הכותל המזרחי של הר הבית

התשובה

מכמה סיבות נראה שיש להתיר את הריקודים האלה, ואדרבה, יש לראות בהם דבר רצוי, שהרי זו שמחה של מצווה. ונפרט סיבות אלו:

א.במסכת ברכות (סא ע"ב) מבואר שאיסור קלות ראש נגד שער המזרח נאמר רק בזמן שהמקדש קיים, וזו היא הגישה המקובלת בדברי הראשונים.[1] אמנם איסור עשיית צרכים לכיוון המקדש נוהג גם כיום,[2] אך נראה שעשיית צרכים היא ביזיון גדול יותר מקלות ראש, ועל כן יש להחמיר בה.

ב. לדעת רש"י, שער המזרח שנזכר בדברי חז"ל הוא אכן שערו המזרחי של הר הבית. אבל לדעת הרמב"ם בפירושו למשנה (שם) ובהלכותיו,[3] וכן לדעת ראשונים רבים,[4] שער המזרח הוא שער ניקנור, השער המזרחי של העזרה, וכדבריהם משמע גם בספרי[5] ובירושלמי.[6] ואם כן, גם אם נאמר שהאיסור נוהג בזמן הזה, עיקרו נאמר על השטח שבתוך הר הבית.[7]

ג. מסתבר לומר שריקודים שנובעים מתוך שמחה של מצווה אינם נחשבים קלות ראש – אם כמובן נשמרים גדרי הצניעות הראויים, ולמיטב ידיעתי כך הוא בסיבובי השערים הנזכרים – וכפי שמתוארים באריכות בדברי חז"ל[8] והרמב"ם[9] הריקודים שהיו מתקיימים בזמן שהמקדש היה קיים בשמחת בית השואבה בעזרת הנשים, שסמוכה לשער ניקנור. אמנם מי שהשתתף בריקודים אלו היו חסידים ואנשי מעשה, ולא כל העם, אך נראה שעצם הריקוד אינו פוגע בגדרי קלות הראש האסורה.

ד. גם בתיאורים שמתייחסים לזמן שבו המקדש היה קיים, יש אזכורים של הגעה בשמחה רבה למקום, כמתואר במשנה במסכת ביכורים (פ"ג מ"ד): 'החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית', וב'משנה תורה' לרמב"ם.[10] גם היום אנו רוצים לחזור למצב של העלייה ההמונית שמתוארת בספר תהילים (מב, ה): 'בקול רִנה ותודה המון חוגג', ובאופן זה אנו מתקרבים ככל האפשר למקום שבו עלייה כזו מתאפשרת לנו. יהי רצון שנזכה במהרה לקיום דברי הפיוט: 'ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה'.