התשובה
מנורת המקדש עומדת בהיכל, ואסור להיכנס לשם פרט לכוהנים לצורך עבודתם (רמב"ם הל' ביאת המקדש פ"ב ה"ד). מכל מקום יש לדון באופן עקרוני על צילום כלי המקדש או הצטלמות עמם.
נאמר בגמרא (פסחים כו ע"א) ש'קול מראה וריח אין בהם משום מעילה', אבל בכל זאת יש בהם איסור. בפשטות המובן הוא שאסור ליהנות מהמראה של המקדש וכליו. ברם, איסור זה מעורר קושי רב מבחינה עקרונית ומעשית, שכן המקדש ועבודתו נעשו במכוון בצורה יפה ומושכת לב, וכיצד אפשר שלא להתכוון ליהנות מהם?
בעניין זה ראה בהרחבה בספר 'שערי היכל',[1] ותמצית הדברים היא כדלהלן: יש אומרים שההיתר ליהנות ממראה המקדש הוא רק לצורך מצווה ומחוסר ברירה. ויש אומרים שהדבר תלוי בכוונתו המדויקת של האדם, אם הוא מתבונן לשם קדושה ומצווה או לשם הנאה. ייתכן גם שאין כל איסור ליהנות ממראה המקדש וכליו, אלא רק אם האדם נוטל חפץ של הקדש להנאתו. לדעת רבנו גרשום מאור הגולה[2] איסור ההנאה מהראייה נאמר על קודש הקודשים בלבד.
על פי הדעות המקלות, מותר לצלם את המנורה למטרה חיובית, לחזק את הקשר למקדש ולהגביר את השפעתו על האדם. לעומת זאת, צילום של אדם ליד המנורה הוא דבר המסור ללב ואפשר שיש בו יותר ניצול וזילות של המנורה מאשר כבוד המנורה (האם המטרה והמסר של התמונה הם 'תראו איזה יפה המנורה' או 'תראו איפה הייתי'?).
שאלה זו קיימת גם לעניין צילום הכותל המערבי, שיש אומרים שיש בו איסור מעילה או על כל פנים איסור הנאה.[3] כידוע, נהוג גם להצטלם על ידו.
דיון דומה קיים על צילום עם ספר תורה או תפילין, ומקובל להתיר זאת בהנחה שהמטרה היא חביבות המצווה ויצירת מזכרת שעשויה לקרב את המצווה אל הלבבות.[4] שאלה דומה שנידונה בפוסקים היא בעניין צילום נרות החנוכה. ב'שבט הלוי'[5] כתב שאסור לצלם את נרות המנורה וגם את נרות החנוכה, משום שהצילום נחשב כשימוש בנרות, כשם שאסור לקרוא בספר לאור הנרות. אך לא הבנתי את טעמו: הרי המצלם אינו משתמש בתאורת הנרות להצלחת הצילום, אלא נהנה מראיית תמונת הנרות, וההנאה היא משום שהוא מייחס ערך וחשיבות לנרות הללו קודש הם. בספר 'שבט הכהונה'[6] ובקובץ 'שערי הוראה'[7] הובאו דעות שונות בעניין זה לגבי נרות חנוכה, וחלק אסרו רק אם תאורת הנרות מסייעת לצילום (אם כי לפי ידיעתי התאורה מול המצלם איננה עוזרת לצילום, ועל כל פנים המבזק ['פלש'] מייתר את תאורת הנרות). דודי הרב יעקב אריאל שליט"א, בתשובה באתר 'ישיבה', נקט בפשטות שהדבר מותר.
לסיכום, הדעה המקובלת בפוסקים היא שמותר לצלם חפצי מצווה וקדושה האסורים בשימוש ואף להצטלם לידם, כאשר המטרה היא חיבת המצווה וכבודה, והדבר נעשה באופן מכובד. לגבי כלי המקדש יש מחלוקת אם הדבר מותר, והמנהג להקל בכותל המערבי.
[1]. שערי היכל, על מסכת פסחים מערכה כ.
[2]. ר' גרשום, כריתות ו ע"א (בדפוס ז ע"ב),
[3]. עי' הר הקודש, עמ' רסו-רע; אגרות משה, יו"ד ח"ד סי' סג; מנחת אברהם למו"ר הרב שפירא זצ"ל, ח"ג סי' יח.
[4]. הרב נבנצל, 'סבו ציון' סי' עו; הרב זילברשטיין, 'חשוקי חמד' בבא קמא ט ע"ב, אך נטה לאסור להוציא את ספר התורה מהארון במיוחד לשם הצילום.
[5]. שבט הלוי, חי"א סי' קסד.
[6]. שבט הכהונה, ח"ב עמ' פ-פא.
[7]. שערי הוראה, ח"ה עמ' קלז-קלח.