התשובה
יש גבול לכלל האמור. ה'שלחן ערוך' פוסק כי אף ש'זה נהנה וזה לא חסר' פטור, אין הנהנה זכאי לכוף את בעל הבית לקבלו. אומנם הרמ''א שם מצריך תירוץ של בעה'''ב, אך די בתירוץ קלוש.
כך נאמר ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' שסג סעי' ו):
הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, שאמר לו: צא, ולא יצא, חייב ליתן לו כל שכרו. ואם לא אמר לו: צא, אם אותה חצר אינה עשויה לשכר, אינו צריך להעלות לו שכר... הגה: ודוקא שכבר דר בו, אבל לא יוכל לכופו לכתחילה שיניחנו לדור בו, אף על פי דכופין על מדת סדום במקום שזה נהנה וזה אינו חסר, הני מילי בדבר דאי בעי ליהנות לא יוכל ליהנות. אבל בכי האי גוונא דאי בעי בעל חצר ליהנות ולהרויח להשכיר חצירו היה יכול, אלא שאינו רוצה, אין כופין אותו לעשות בחנם.
אם כן, די בתירוץ קלוש כדי שלא ייחשב כעובר על 'מדת סדום'. מכוניתו של אדם היא גם בגדר ביתו, בית מעופף, ואין כופין אדם להניח לאחר להיכנס לביתו. מספיק לאדם תירוץ של פגיעה בפרטיות, כדי לסרב לחדירה לביתו.[2] אכן במקום מצווה אומר הט''ז[3] כי אדם שאין לו סוכה רשאי להיכנס לסוכת חברו שלא ברשות, כי חזקה שניחא ליה לאיניש שמסייע לאחר בסוכתו. אבל שם מדובר במצווה, ואפילו שם אומר הט''ז כי לא ייכנס אלא כשבעל הבית אינו בסוכה, אבל לא ייכנס בנוכחותו, גם אם יש מקום לאחרים.
אם כן גם בנידוננו אין להכריח נהג לקחת טרמפיסט.
[1]. ראה תוס', ב''ב יב ע"ב ד''ה כגון זה; ור' דף על דף, ב"ב שם. אומנם העירו לי שכל טרמפיסט מייקר את הנסיעה, משום שצריכת הדלק מושפעת ממשקל התכולה ברכב, וממילא זה דומה ל'שחוריתא דאשייתא' (בבא קמא כ ע"ב, ועיין תוספות בבא קמא כ ע"א ד"ה ויהבי להו), אך אנשים בדר"כ לא חושבים על כך כאשר הם נמנעים מלקחת טרמפיסטים.
[2]. ראה רמב"ם, הל' חובל ומזיק פ"א הט"ז. המזיק את חברו בכוונה בכל מקום חייב בחמישה דברים, ואפילו נכנס לרשות חברו שלא ברשות והזיקו בעל הבית חייב, שאע"פ שיש לו רשות להוציאו אין לו רשות להזיקו.
[3]. ט"ז, או''ח סי' תרלז ס"ק ד.
