התשובה
מסבירים שתבן הפסולת של הגרעינים והקש זה הגבעול, אך הרב מבריסק זצ"ל בספר בית הלוי מביא שני הסברים אחרים: יש מסבירים שקש נשאר בשדה לאחר הקציר והתבן נקצר עם השיבולת, ויש המסבירים שאם זה חתוך זה נקרא תבן ואם זה שלם זה קש. ואביא כאן את לשונו של בית הלוי (שמות פרק ה טז):
"תבן אין נתן לכם כו' קחו לכם תבן כו' לקושש קש לתבן. בר"פ כירה (שבת לו) פירש"י דקש היינו מה שנקצר עם השבולת וגבבא היינו הנשאר בשדה. והתוס' כתבו דקש הוא הנשאר בשדה ותבן הוא הנקצר עם השבולת והביאו ראיה לזה מהא דאמרינן בשלמא קש משכחת לה במחובר אלא תבן היכא משכחת לה במחובר:
והנראה בדעת רש"י דאיהו מפרש דתבן וקש אחד הם, ושניהם הם הנקצר מן השדה והא דאמר בשלמא קש משכחת לה במחובר הוא דמה שדרכו להקצר נקרא קש גם בהיותו מחובר ותבן נקרא אחר שנחתך לחתיכות. ועיין בשבת (דף ק"מ) אין כוברין התבן בכברא ופירש"י וז"ל תבן שעושין מן הקש מחתכין אותו במוריגין ועושין מזנב השבולת תבן. הרי להדיא כמש"כ ומש"ה קאמר דלא משכחת במחובר. ויש לפרש בזה הפסוק דבזמנם שהיו נותנים אותו תוך הלבנים הי' מחתכין הקש כצורך תשמישו כפי אורך הלבנים, וכשנתן להם פרעה היה נותן להם מתוקן ומחותך כצרכו, וזהו שאמר להם תבן אין נתן לכם. והם כשהלכו ללקוט בודאי לא ימצאו מתוקן רק ימצאו קשים שלמים והם יחתכו ויתקנו אותו, וזהו שאמר הכתוב לקושש קש לתבן פירוש לעשות ממנו תבן".
