מעין שבע במניין שבחצר

התשובה

תשובה:

*. צבור ויחיד במעין שבע

הטור (סי' רסח) כתב:

ואומר ש"ץ ברכה אחת מעין שבע והיא מגן אבות בדברו ואלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתנו וחותם בא"י מקדש השבת:

וכתב אבי העזרי שאין ליחיד לומר אותה שלא נתקנה אלא משום סכנת מזיקין שבתי כנסיות שלהם היו בשדות ותקנו אותה בשביל בני אדם שמאחרין לבא שיסיימו תפלתם בעוד שש"ץ מאריך, כדאיתא בפ' במה מדליקין (כד ב) י"ט שחל להיות בשבת ש"ץ היורד לפני התיבה ערבית אינו מזכיר של י"ט בברכת מעין שבע ומסיק טעמא משום בדין הוא דאפילו בשבת לא בעי למימריה ורבנן הוא דתקון משום סכנה מאי דתקון תקון ומאי דלא תקון לא תקון. אלמא שאין להוסיף על מאי דתקון ולא נתקנה אלא בציבור כדמשמע לישנא דש"ץ היורד לפני התיבה ערבית אלמא שלא נתקנה אלא לש"ץ ותו אנן דלית לן סכנה ולא אמרינן לה אלא משום מנהג אבותינו:

בדברי הטור הוזכר חילוק רק בין יחיד וציבור, ומשמע שציבור אומר בכל מקום שמתפללים, ואפילו אם יתפללו במקום פרטי (בבית וכדו') ג"כ מכיוון שהם ציבור אומרים מעין שבע בתפילת ערבית של שבת. הב"י הביא שגם במרדכי (שבת פ"ב סי' רפד) וסמ"ג (עשין קב ע"א) כתבו לחלק בין יחיד וצבור, אלא שהוסיף והביא הב"י את דעת הגאונים (הובא בהגהת מרדכי) שיש לומר מג"א בין ביחיד ובין בצבור.

השו"ע (סי' רסח סעי' ח) כתב:

ואומר ש"צ ברכה אחת מעין שבע, ואין היחיד אומר אותה. הגה: מיהו אם היחיד רוצה להחמיר על עצמו יכול לאומרה בלא פתיחה ובלא חתימה, וכן נוהגין הצבור לאמרה עם ש"צ בלא פתיחה וחתימה.

השו"ע לא הזכיר הגדרת בית כנסת, אלא כתב צבור וש"ץ, אולם בהמשך כתב (סעי' י):

אין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים, דליכא טעמא דמאחרין לבא שיהיו ניזוקין.

דברי השו"ע הם על פי מהר"י אבוהב, וכן הוזכר בשו"ת הריב"ש (סי' מ). גם כאן לא כתב השו"ע את נושא בית הכנסת, ואדרבא כתב שבבית חתנים ואבלים אין אומרים, משמע מכאן שדוקא במקומות שמתפללים רק מדי פעם,  שם אין חשש מזיקין, ולא תקנו שם אמירת מעין שבע. אבל בבית שמתפללים קבוע שם נראה שיש לומר מעין שבע.

גם הרדב"ז (ח"א סי' יח) כתב שאם יש בחורים בבתי מדרשות, למרות שאין שם ספר תורה בכו"א מכיוון שמתפללים שם בקביעות וזה מקום לימוד,  אפשר לומר מעין שבע.

גם הט"ז (רסח ס"ק ח) כתב:

ומ"מ נראה דאותן שקובעים מקום להתפלל על איזה ימים כמו שרגילים לעשות בירידים זה הוה דומה לב"ה קבוע ואומרים שם ברכה זו:

ולא הזכיר כלל נושא ספר תורה.

*. ספר תורה

הראשון שהזכיר את ספר התורה בדיון על בית כנסת קבוע הוא בשיירי כנסת הגדולה, שכתב:

וכ"כ הריב"ש ז"ל (שלא אומרים בבית חתנים ואבלים): ובסדר חזניא למהר"א ירושלמי כתוב: כל עשרה שפירשו מן הצבור אקראי בעלמא, הרי הן כיחיד ואין מברכין אותה, ע"כ, ויראה דאקראי בעלמא דקאמר, אין כונתו לומר שאין מתפללים שם כי אם פעם אחת באקראי, אלא כוונתו שאינו ב"ה קבוע בס"ת, דאף על פי שמתפללים שם בכל לילה, מפני שאין שם ב"ה קרוב הו"ל כיחידים ואין לאמרה, ואפשר דלא פליג אהרדב"ז, שכתבתי במ"א בשמו שהיה אומרה בבית המדרש, דהרדב"ז מיירי בבית המדרש שקדושתו כקדושת בית הכנסת.

בשיירי כנה"ג דן בהגדרת מקום שלא מתפללים ג' תפילות, מכיוון שאין שם ס"ת, ומתפללים רק בלילה, א"כ יש חסרון בהגדרת מקום קבוע, לדעתו בבית מדרש שיש לו קדושת בית כנסת אפילו שאין ג' תפילות ג"כ מוגדר לעניין ברכת מעין שבע כמקום תפילה קבוע.  אבל מכאן שאם יש תפילת שחרית א"כ זה כבית כנסת קבוע, לכו"ע אומרים מעין שבע.

עוד הוסיף בשיירי כנה"ג:

ויש להסתפק היכא שיחיד א' מקדיש ס"ת לב"ה והמנהג להעמיד הס"ת בבית המקדיש כמו ה' או ז' ימים, ומביאים ס"ת לכבוד הס"ת, ומעמידין אותה בבימה שמתקנין להם, ולכבוד התורה מתפללים שם ערבית שחרית ומנחה עד הוליכו אותו לבית הכנסת, ורוב הפעמים מתפללין שם שבת ערבית שחרית ומנחה, אם אומרים ברכת מעין שבע, דאפשר דלא הוצרכו לומר שאין אומרים אותה אלא בבית הכנסת, אלא לאפוקי כשאין שם ספר תורה, כגון בבית המשתה ובבית האבלים, אבל כל שיש שם ס"ת אפילו באקראי בעלמא אומרים אותה, ולהיותי מסופק בדבר כמה פעמים נמצאתי בליל שבת קודש, והש"צ אמרה ולא מחיתו בו, ואם לא היה אומר לא הייתי אומר לו שיאמר אותה, דאין ולאו ורפיא בידי.

המקרה הנוסף הוא שאמנם יש שם ג' תפילות ביום ויש שם ס"ת, אלא שזהו בית כנסת רק למספר ימים עד שלוקחים את הס"ת ולא יהיה עוד מקום תפילה, ומראש ידוע שילקח לאחר מספר ימים, אבל גם לפי הסבר זה החסרון הוא לא בקביעות אלא באורך הקביעות. נראה שעל המקרה השני שבו הסתפק בשיירי כנה"ג בכך לט"ז פשוט שאפילו מספר ימים הוי קביעות. גם הא"ר כשהביא את דברי הט"ז כתב שבירידים אלו יש ס"ת, לא בגלל שקדושת ס"ת במקום מגדירה זאת כבית תפילה קבוע, אלא בגלל שיש ג' תפילות כולל שחרית.

*. על פי סוד

כל דברי אלו הם לפני דברי כף החיים (רס"ח אות נ) כתב:

בבית חתנים וכו' וכן עשרה שפירשו מן הצבור והתפללו במקום שאינו בית הכנסת קבוע בספר תורה אין אומרים אותה (שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ט' וכן כתב המטה יהודה אות א') דכל שאין מתפללין בבית הכנסת קבוע אין אומרים אותה (ודלא כהט"ז ס"ק ח') יעו"ש וכן הבורחים מן העיר לכפרים מדבר באופל ומתפללים בכפר אין אומרים אותה (בית דוד סימן תקל"ז ברכי יוסף אות ד'). אמנם כל זה הוא לפי הפשט אבל כבר כתבנו (לעיל אות ג') דכל דברי רז"ל שבגמרא הם מסודרים על פי הסוד וגם האר"י ז"ל בשער הכוונות נתן טעם בסוד לברכה מעין שבע ושצריך לאומרה אחר תפלת ערבית של שבת כמו שאומרים חזרה אחר תפלת שחרית ומנחה יעו"ש ואם כן לפי זה לא יש חילוק ובין בית חתנים ובין בית אבלים ובין בית שאינו בית הכנסת קבוע ואין בו ספר תורה אלא כל שיש עשרה מתפללין ביחד בכל מקום שיהיה צריך לומר אותה וכן כתב בסידור חסד לאברהם (למהר"א טובייאנה דף ק"ג ע"א) דלפי סודן של דברים אין למנוע מלאומרה בכל מקום שמתפללין יעו"ש, וכן כתב השלמי צבור (דף קצ"ח ע"ב) בן איש חי (פרשת וארא אות יו"ד). וכבר כתבנו כמה פעמים דכנגד דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד לא חיישינן לספק ברכות.

כף החיים מביא גם את דעת המקובלים הבאים בסוד ד' לעניין אמירת מעין שבע, ולשיטתם בכל עניין יש לומר ואפילו יחיד וק"ו במנין קבוע ג' שבועות. ואף על פי שהיו שחלקו בדברי המקובלים הללו, אבל בנידון דידן נראה שגם ההלכה וגם הקבלה מסכימים שזהו בית כנסת קבוע ואומרים בו תפילת מעין שבע בליל שבת.

*. להלכה

העולה שאין צורך בספר תורה במקום עצמו להגדרת מקום תפילה קבוע ולומר ברכת מעין שבע. אלא כל מקום שמתפללים בו ג' תפילות (כגון שמביאים ס"ת מבית שכנים) אפילו שבוע אחד, מוגדר כבית כנסת קבוע, ובודאי לבאים בסוד ד' שאפילו ביחיד אומרים, אין ספק שצריך לומר ברכת מעין שבע.

ישלח הקב"ה רפואה שלמה וירפאנו מהנגף, בזכות תפילות עם ישראל,

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ