מדוע אסור להתבונן על הקשת? היא כ"כ יפה וכשמסתכלים עליה נדהמים מהיופי שה' ברא בעולמנו...

התשובה

שלום

מצורף קישור מאתר המכון למאמר המרחיב בנושא הרואה קשת

ובסיומו מוזכרים שתי מנהגים בדבר:

בהלכות אבלות (שו"ע סי' תב סע' יב) יש הלכה שאין ראוי לספר דבר רע:

מי שמת לו מת ולא נודע לו, אינו חובה שיאמרו לו; ואפילו באביו ואמו; ועל זה נאמר: מוציא דבה הוא כסיל

החיי אדם (חלק א כלל סג סעיף ד) העיר הערה בסוגריים, בשם ספר ששמו נעלם ממנו, שהוא הדין באמירה לחברו שיש קשת:

ואסור להסתכל בו ביותר (ומצאתי בספר א' שמו נעלם ממני, שאין להגיד לחבירו שיש קשת, מטעם מוציא דבה).

הלכה זו נובעת מהבנה שמראה הקשת הוא מעין תמרור, המרמז על דבר רע, שראוי היה העולם להגיע לאבדון. כפי שפירש רש"י (בראשית ט יד,טז): 'כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם, בין מדת הדין של מעלה וביניכם אני רואה את האות ונזכר'. לכן בדור שהוא חייב נראית הקשת, ובדורות שהם זכאים לא נראית הקשת. כדברי הירושלמי (ברכות פ"ט ה"ב): 'כל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת בענן', וזאת משום שדורו היו זכאים ולא היה צורך במראה הקשת. וכן פירש רש"י (בראשית ט יב) 'לדרת עולם -  נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה, ודורו של רבי שמעון בן יוחאי'.

אך ישנה גם הבנה אחרת, שמראה הקשת אינו תמרור למצב של הדור, אלא הוא תופעת טבע שיש בה רמז להבטחת הקב"ה מהימים לאחר המבול, שלא יהיה יותר מבול בעולם. והוסיף רבנו יוסף מאורליאנש בפירושו לתורה 'בכור שור' (בראשית ט, יג) וכתב:

את קשתי נתתי בענן: לפי שהם יראים וחרדים שיושחתו, ונתן להם אות שלא יכלו עוד, כמו שעשה לקין שהיה ירא שמא יהרג ונתן לו אות... וכן כאן שהיו יראים נתן להם אות 'את קשתי' הוא אות גדול, כי הקשת דמות כבוד ה'... וכשהגשמים מתרבים אני מביא לפניהם דמות-כבוד, שתקבלו פני השכינה, ואם דעתו להשחיתכם לא הייתי מראה כבודי לכם, שאין דרך מלך לבוא בין שונאיו (בעת) שהם נזופים ממנו.

ולכן שנראית הקשת בענן איננו מתחילים לחשוש, אלא שמחים ונותנים תודה וברכה להקב"ה אשר בחסדו כרת הברית הזאת, שלא להשחית את עולמו עוד.

כך הבינו בקהילת יהודי ג'רבא, כפי שנכתב בספר 'ברית כהונה' (או"ח ח"א, מערכת ק אות ג, מובא בספר  'מנהגי ג'רבא', מאת הרב משה כהן):

המנהג פשוט פה דכל מי שרואה הקשת אומר לחבירו או לחביריו לברך על זה ומ״ש ה׳ כף החיים ז״ל סי' רכ״ט אות א׳ בשם הח״א והא׳׳ח דאין להגיד לחבירו שיש קשת משום מוציא דבה. לע״ד אינו נראה דאדרבא אנחנו שמחים ונותנים תודה וברכה לה׳ אשר בחסדו כרת הברית הזאת שלא להשחית את עולמו עוד. וכ״ן דעת רבותינו  בגמרא ובפוסקים ודעת הראשונים שתיקנו ברכה זו . ועוד דאדרבא טפי עדיף להגיד לזולתו כדי שכל אחד הרואה ואחד השומע ישימו לב לשוב אל ה׳. כי בראותם כזאת יכירו וידעו כי העולם כולו במצב קשה ונורא לולי רחמיו וחסדיו ברוך הוא. לכן לענ"ד יפה נהגו פה להגיד :

לאור הבנה זו הרי הרואה קשת מבין את חסדי הקב"ה, וראוי לו לשמוח, ואף לספר ולשמח את חברו.