חייל וחשש לפגיעת שמיעה

התשובה

בס"ד

שלום וברכה

שאלתך היא מורכבת, יש את חובת היחיד מול הציבור, ובזה בודאי שיש חובה  להסתכן בשעת מלחמה עיין משפט כהן קמב-קמד. ציץ אליעזר (חי"ג סי' ק). גם האור שמח (הל' רוצח פ"ז ה"ח) שמביא ראיה שאין לאדם להסתכן ולצאת מעיר מקלט לצורך כלל ישראל נראה שמסכים לכך בשעת קרב, עיין  הגרש"י זוין זצ"ל (לאור ההלכה, מלחמה). אבל כל זה הוא בשעת מלחמה וכאשר ההסתכנות ודאית (גואל הדם). אבל הסתכנות שאיננה ודאית ויש שיטות למנוע אותה (אטמים) נראה שאיננה טענה לפתור ממלחמת מצווה. ברור שכל מי שיוצא למלחמה סובל וקשה לו בעקיפין (לא חוזר לביתו וכד') ובכו"א מחוייב לצאת למלחמה מכאן שלמרות שיש סבל וצער יש חיוב לצאת, ובייחוד כאשר אין ודאות לנזק אלא שמא יקרה, סברא זו שייכת גם ברחוב, שמא יפעיל מי שהוא מוזיקה בקול גבוה (חתונה וכד')  או חלילה יתפוצץ גלגל וכדו', א"כ אין זה שייך למלחמה עצמה. על כן נראה שכל זמן שניתן להמנע ואין נזק ודאי, יש חיוב לצאת לעזרת ד' בגבורים. 

בברכת התורה והארץ 

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ