התשובה
א. איסור האכלת פירות שביעית משום הפסד
התוספתא (פ"ה הכ"א) אומרת: מאכילין את אכסניא פירות שביעית, ואין מאכילין לא את הגוי ולא את השכיר פירות שביעית, ואם היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע או שקצצו מזונותיו עליו מאכילין אותו פירות שביעית.
מלשון התוספתא ברור שהאיסור הוא מדרבנן בלבד שהרי אם האיסור היה מדאורייתא לא יתכן שיתירו לשכיר חודש או שנה להאכילו, אלא שיש כאן איסור דרבנן. וכבר כתב החזו"א (סי' יג ס"ק כו ד"ה ומאכילין) שהדרשות בפסוק "לכם ולא לאחרים" אינם אלא אסמכתא.
את עצם האיסור הסביר המהרי"ק שהוא משום שיש בכך הפסד פירות שביעית. נראה שאין כאן איסור סחורה, שהרי התירו סחורה במקרים מסוימים (כגון, כמויות קטנות, עודפים), ובדין זה משמע שאין מאכילין את הנכרים באופן מוחלט, א"כ האיסור לא מדיני סחורה אלא הפסד פירות שביעית. איסור זה הובא גם בדברי הרמב"ם (פ"ה ה"יג):
פירות שביעית אין מוציאין אותן מהארץ לחוצה לארץ ואפילו לסוריא, ואין מאכילין אותן לא לעכו"ם ולא לשכיר, ואם היה שכיר שבת או שכיר שנה או שכיר חדש או שקצץ מזונותיו עליו הרי הוא כאנשי ביתו ומאכילין אותו, ומאכילין את האכסניא פירות שביעית.
מדברי התוספתא והרמב"ם ברור שהאיסור הוא להאכיל לנכרים, אולם נשאלת השאלה אם גוי רוכש בחנות האם חלה עלי חובה למנוע ממנו לקחת.
ב. מניעת גוי לאכול פירות שביעית ואכילה מפרי העץ
ביסוד הדבר צ"ע הרי הירושלמי (פאה פ"ו ה"א) כתב ששביעית היא הפקר לכל ליהודים ולנכרים, וא"כ כיצד יש סברא לאסור להאכיל את הנכרים, הרי הם יכולים ללכת ולאכול בפרדס מהעצים ומדוע כעת הדבר אסור להם. ואדרבה הרמב"ם בפיה"מ (פ"ד ה"י) כתב שהאיסור לקצוץ אילנות נובע מכך שהוא גוזל בני אדם, שהקב"ה נתן פירות שביעית לכל בני אדם. משמע שפירות שביעית שייכים ליהודים ולנכרים, וא"כ מדוע אין לתת להם לאכול פירות שביעית?
כפי שאנו שואלים על גוי נשאלת השאלה גם לגבי בע"ח שאסור להאכיל את הבהמה, ובאר ערוה"ש (סי' כד סעי' יא) שהאיסור הוא משום הפסד, ונשאלת השאלה הרי התורה אמרה (ויקרא כה, ז) "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבאתה לאכול", וכיצד אנו יכולים למנוע מאכל מהבהמה.
אלא שיש לחלק בין אם הפירות כבר זכה בהם ישראל וממילא אם נותנים לבהמה או לנכרי הרי זה הפסד אבל אם הפירות עדיין על העץ בכך אנו אומרים שגם הבהמות יכולים ללכת ולקחת, ועל כך נאמר הפסוק שתהיה כל תבואתה לאכל, וכן איתא בתוספתא (פ"ה ה"כ) אומרת:
פירות שביעית אין מאכילין אותן לבהמה ולחיה ולעופות אם הלכה בהמה מאיליה לתחת תאינה ואוכלת בתאנים לתחת חרוב ואוכלת בחרובין אין מחייבין אותו להחזירה משם שנ' בארצך תהיה כל תבואתה לאכל
העולה מכאן שאיסור הפסד הוא איסור על מי שברשותו פירות שביעית לבל יורידם על ידי נתינתם לגוי או בע"ח, אבל אם הולכים ולוקחים הרי זה מותר להם, שאין בכך הפסד פירות שביעית.
ג. בני ביתו
האיסור להאכיל פירות שביעית הוא כאשר הנכרי איננו מבני הבית אולם כאשר הופך להיות חלק מבני הבית אפשר להאכיל, ולכן אם הגוי הוא שכיר של ישראל או שקצצו מזונות לגוי הרי הוא כאנשי ביתו מותר להאכיל (תוספתא ורמב"ם), ונשאלת השאלה מדוע מותר להאכילו כשהוא מאנשי הבית? וצריך להסביר שאיסור הפסד פירות שביעית, הוא יחסי וכאשר הגוי הוא מבני הבית אין כאן הפסד שהרי זה ככל צרכי הבית, ופירות שביעית נתנו לכל צרכיכם, אולם להאכיל סתם גוי בכך הוא האיסור.
על כן נראה שאם מתארח מתגייר אצל יהודי הרי הוא כאנשי ביתו וממילא אין איסור לתת לו פירות שביעית.
ד. לתועלת ולא להפסד
אלא שנשארה שאלה לגבי האם צריך לחנך מתגיירים ללכת לקנות בחנויות של פירות שביעית, שהרי בכך אנו מוציאים פירות שביעית לרשות עכו"ם. לפי מה שאמרנו שהאיסור הוא משום הפסד אבל כאשר הדבר הוא מצרכי ישראל הדבר מותר "לכל צרככם", אם הגוי מתכוון להתגייר, הרי שמשעה שהודיע שרצונו להתגייר, אין כאן הפסד, שהרי הדבר נעשה לתועלת על מנת להרגילו במצוות, ומכיוון שרצוננו שיהא גר אמת א"כ הקנייה בפ"ש היא לתועלת ישראל. אין כאן גדר של הפסד פירות שביעית, אלא אדרבא יש כאן שכר, ואפשר להפנותו לפירות שביעית למרות שהוא בתהליך גיור.
כעין דוגמא לכך נראה מהאיסור שלא ללמד נכרי תורה, אולם כאשר מדובר באדם שבא להתגייר אפשר ללמדו (מהרש"א ח"א שבת לא ע"א), וצריך לומר שגוי רגיל חיישינן למסור בידיו כתבי הקודש, אבל כאשר בא להתגייר יש בכך תועלת לישראל ומותר ללמדו, כך גם לעניין פ"ש במסירתם לגוי יש הפסד פירות שביעית, אולם אם פירות אלו יביאו את המתגייר להכרה ביהדות הרי זה מותר, כשם שמתירים לגוי להתעטף בציצית (שיש בה קדושה) או תפילין, כן נראה שאפשר לתת להם פירות, שהרי אין איסור מסירת פ"ש לנכרי איסור עצמי אלא משום הפסד, ולתועלת עם ישראל אפשר להתיר. ועוד הרי התירו לתת לגוי פירות שביעית כאשר לא מוצא יהודי שיקנה פירות אלו (עיין תוספתא פ"ו ה"יב, בביאור החסדי דוד ומנחת ביכורים), א"כ מוכח שכאשר יש תועלת ליהודי אין כאן הפסד, ובייחוד כאשר כלל ישראל יש לו תועלת בהכי, א"כ אין כאן איסור.
