התשובה
כל אחד צריך להתפלל בנוסח שלו. אל תטוש תורת אמך.
ביכנ"ס שיש לו ציבור קבוע ומגובש מתפלל בנוסח המקובל באותו
ביכנ"ס ועל כל יחיד המצטרף באופן קבוע לקהילה להתפלל בנוסח
של הקהילה (בימינו נדירים מצבים כאלה. הם קיימים בעיקר
בהתיישבות).
א. ישיבה אינה קהילה קבועה. התלמידים מתחלפים ולכן אין להחליף
את הנוסח האישי של כל אחד ואחד לצורך התפילה בציבור.
ב. עם זאת לכל ישיבה יש מסגרת מסודרת של תפילה. את המסגרת
יש לשמור משום "ברוב עם הדרת מלך". במסגרת זו אפשר לשלב
קצת מהנהוג בעדות השונות, בעיקר בלחנים. כגון 'שירת הים'. או
אמירת "ה' הוא האלוקים" בעשי"ת ו'ה' מלך' בימות החול, 'ממקומך'
בקדושת שבת, 'במה מדליקין' ו'כגוונא' שיר המעלות בערבית של חול
וכו' וכו'. אין בשינויים ותופסות אלו משום אל תטוש תורת אמך.
ג. לאור הנ"ל כל שליח ציבור יתפלל בנוסח עדתו, בהתחשב במסגרת
הנהוגה בישיבה. וק"ו שכל יחיד ויחיד יתפלל בנוסח אבותיו. ועם זאת
ישמור על המסגרת הכללית. בדרך כלל שינויים קלים כגון "ברכנו
וברך עלינו" ודומיהם אינם מפריעים למסגרת הכללית של התפילה. והם
העקרוניים יותר, כי הם שייכים לנוסח תפילת העמידה.
ד. ההבדלים העיקריים שבהם עלולה המסגרת הכללית להשתבש הם
בנוסח התחנון הארוך בימים ב' וה' וכדו'. כאן יש לשמור על מסגרת
אחידה של תפילת הישיבה, וגם ש"ץ מקהילה ספרדית יתפלל לפי
הנוסח הנהוג בישיבה.
ה. בקריאת התורה מן הראוי שיהיו קוראים מכל העדות, כל אחד לפי
נוסחו.
ו. הגבהה – אפשר להגביה פעמיים, לפני הקריאה, כנוסח
הספרדים (כך גם נוהגים החסידים) ואחרי הקריאה כנוסח האשכנזים.
הבאתי רק דוגמאות בודדות שמהן ניתן להקיש על השאר.
