לכבוד הרב אריאל שליט"א, בכמה בתי כנסת, כשעושים מי שברך
אחד לחולים באים הרבה אנשים עם שמות חולים ובינתיים יש
דיבורים שאינם מכבדים את התפילה. משום כך, ראיתי נוהגים
באיזה מקומות שהגבאי אומר מי שברך בקול וכשמגיע למילים "את
החולים וכו' הוא שותק או (אומר שם של חולה אחד) , וכל אחד
ממקומו אומר רק את השם של החולה שלו. א) האם יש ערך
לתפילה זו שהחזן אומר את התפילה וכל אחד כביכול ממלא את
החסר? אם דרך זו אינה נכונה, מהי הדרך הנכונה כדי לחסוך
טירחא דציבורא ודיבורים בבית הכנסת? ראיתי בתשובת ציץ אליעזר
(חלק ט"ז סי' ל"ה) לגבי אמירת יזכור שהיו מקומות שהיו נוהגים
לכלול את שמות כל הנפטרים ע"י אמירה של "כל השמות
שנמצאים בפנקס הזה", האם דרך זו מתאימה גם למי שברך
לחולה?
מי שברך היא תפילה ציבורית על החולה. ומטרתה שהציבור כולו
יתפלל על החולים .ברור שאם החולים מרובים ל"ע יש עיכוב בתפילה
טירא דציבורא והצבור לא מסוגל לעקוב אחרי שמות החולים הרבים
ולהתפלל עליהם
אם כ"א אומר את שם החולה בעצמו אין כאן תפילךה ציבורית אולם גם
גהקראת כל השמות ע"י הגבאי לא מושגת מטרה זו.אפשר להשיג את
אותה מטרה ע"י שהגבאי יאמר 'כל השמות הנמצאים על גליון זה'
לכן נרא לענ"ד שיש להגביל את מספר החולים שיוזכרו בכל פעם
ולפזר את אמירת המישברך להזדמנויות נוספות כגון במנחה ובשני
וחמישי.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
