התשובה
פסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן נה סעיף ד)
יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין, ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים.... הגה: ואפילו על ידי חומש שבידו אין לצרפו. מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק (הרא"ש ומרדכי והגהות מיימוני פ"ט מהלכות תפלה).
פסק המשנה ברורה (ס"ק כד)
בשעת הדחק - ר"ל אפילו [יט] בלי חומש וכדעת היש מתירין הנ"ל. ודוקא [כ] אחד ולא ב' ובלבוש כתב שלא ראה נוהגין לצרפו אפילו בשעת הדחק ובזמנינו נוהגים לצרף קטן ע"י חומש שבידו ומיהו דוקא לשמוע ברכו וקדיש שהוא חיוב אבל קדיש שאחר עלינו לא יאמרו [מ"א] והרבה [כא] אחרונים מחמירין שלא לצרף שום קטן אפילו בשעת הדחק עד שיושלם לו הי"ג שנים.
וכן פסק הרב אוריבך בספר הליכות שלמה (הלכות תפילה פ"ה סעיף ט) "אין לצרף קטן למנין כלל אף אם על ידי בטול המנין בפעם הזו יתבטל המנין עוד פעמים אחרות"
וכן נשאל הרב עובדיה יוסף ופסק בשו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן ט (י) וז"ל:
"מסקנא דדינא שבכפרים וישובים קטנים שאין שם עשרה גדולים, ומוכרחים לצרף קטן לעשרה, אעפ"כ אין להתיר בזה לעשות מעשה נגד דעת מרן שקבלנו הוראותיו, שסובר שאפי' בשעת הדחק אין הקטן מצטרף למנין לומר קדיש וקדושה. וכן לענין קריאת התורה אין הקטן מצטרף לעשרה. (אע"פ שהוא עולה למנין שבעה, כשיש מנין בלעדו.) ואם ברצון המתפללים לצרף קטן לעשרה, כל מי שנגע ה' בלבו יצא לחוץ ואל יתפלל עמהם כדי שלא תארע תקלה על ידו בברכות לבטלה של חזרת י"ח. ובקהלם אל יחד כבודו. וכמו שהורה כן מהר"ם מרוטנבורג בתשובה. והנלע"ד כתבתי. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק אמן".
