כיון שסיבת תקנתה היא להוציא את מי שאינו בקי,האם יש מקום לנהוג בזמן הזה כדעת הרמב"ם (בתשובותיו סי לז-לח), הרדב"ז (ח"ד סי צד,אלף קסה), המבי"ט (שאלה קצ) ועוד שי לבטל את חזרת הש"ץ מכמה סיבות:
א. מי שיצא כבר ידי חובה-לפעמים משוחח עם שכניו בחזרת הש"ץ, וכשרואהו חברו שאינו בקי-עושה גם הוא כן,והאינו בקי יוצא מבית הכנסת בלי לצאת ידי חובה ומתבטלת כוונת חז"ל שתיקנו את חזרת הש"ץ.
ב. מי שאינו בקי-צריך לכוון למה שאומר הש"ץ, וכן צריך להבין לשון הקודש, לא להפסיק בדיבור וכן לפסוע שלוש פסיעות לאחור, כאדם המתפלל לעצמו, והרי כל הנ"ל קשים לביצוע.
ג. בדורות הראשונים היו יותר יראי שמים, ומי שלא היה בקי להתפלל-לא התבייש בכך ונכנס לבית הכנסת לשמוע את חזרת הש"ץ, וגם הקהל לא היה לועג לו, אבל בזמן הזה-מי שאינו בקי-בכלל אינו בא לבית הכנסת.
ד. בשו"ע (או"ח קכד ד) כתוב: כשש"ץ חוזר התפילה,הקהל יש להם לשתוק ולכוון לברכות שמברך החזן ולענות אמן. עכ"ל. ומש"כ:"לכוון לברכות...ולענות אמן"-מסתמא כוונתו לעניית אמן כדינו (כמבואר שם בשו"ע סע וסע ח), היינו שלא צהיה אמן יתומה או קטופה, ושידע על איזו ברכה הוא עונה, ויכוון בליבו:אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה,והעט"ז הוסיף שבכל שמונה עשרה הברכות יכוון:אמת היא הברכה,ובאמצעיות יוסיף לכוון גם:יהי רצון שכך יתאמן.
ה. יש שמצריכים שבמניין יהיו לפחות עשרים מתפללים, על מנת שיהיו יותר מתשעה מכוונים ועונים, כי מסתמא חלקם לא יכוון את כל הכוונות הנ"ל, והרי צריך שלפחות תשעה יענו כדבעי.
אם כן, נפשי בשאלתי: האם לאור הנ"ל יש מקום לבטל את חזרת הש"ץ או לפחות ברובה ולהשאירה בשבתות וימים טובים?
אין לבטל שום מנהג, ובעיקר לא בדורנו שבתואנות שונות ומשונות מנסים לבטל ולשנות. מנהג חזרת הש"ץ הוא ותיק מאד ואין לבטלו אלא בצורה מקרית כשאין זמן לחזרה וכד'. ואשר להתנהגות הציבור צריך לטפל בה ישירות. ואע"פ שיש חוסר כוונה בעת חזרת הש"ץ וכפי כתבת, ההפסד הכללי לעם ישראל של ביטול מנהג קבוע, והסחף בשאר המנהגים, מכריע שלא לשנות אפילו אם זה קשה לנו או שהקיום בחלק מהמקומות אינו כראוי.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
