ברכת 'מעין שלוש' במצפה רמון

התשובה

בגמרא (ברכות מד ע"א) מבואר שיש הבדל בין פירות ארץ ישראל שעליהם מברכים 'על הארץ ועל פירותיה' לבין פירות חו"ל שעליהם מברכים 'על הארץ ועל הפירות'. וזו לשון הגמרא (שם):

אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי: כל שהוא משבעת המינין - בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש... רב חסדא אמר: על הארץ ועל פירותיה; ורבי יוחנן אמר: על הארץ ועל הפירות. אמר רב עמרם: ולא פליגי, הא - לן, והא - להו. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אינהו אכלי ואנן מברכין? אלא איפוך: רב חסדא אמר: על הארץ ועל הפירות; רבי יוחנן אמר: על הארץ ועל פירותיה.

כשמברכים 'על הארץ ועל פירותיה' מציינים את הקשר בין הפירות לבין מקום גידולם, כי דווקא בארץ ישראל יונקים הפירות את קדושת המקום, כלשון הב"ח (או"ח סי' רח): 'מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ'. וכן כתבו תלמידי רבנו יונה (לרי"ף, ברכות שם) שהנוסח שנוהג בארץ ישראל הוא מחמת שבח הארץ:

ולא פליגי הא לן והא להו. כלומר לדידן שאין אנו בארץ ישראל יאמר על הארץ ועל הפירות אבל בני ארץ ישראל כיון שיושבין בארץ מפני שבח הארץ יש להם להזכיר פירות הארץ בפירוש ולומר על הארץ ועל פירותיה וכשמביאים פירות חוצה לארץ לא"י על הספק אין צריך לשנות המטבע של חוצה לארץ אבל מספק יש לעשרם וכן עשה רבינו הרב נ"ר הלכה למעשה.

השאלה אם כן נובעת מקביעת מעמדו של מצפה רמון בארץ – האם המקום הוא חלק מארץ ישראל לכל דבר ועניין אם לאו. החיד"א ב'ברכי יוסף' (או"ח סי' רח ס"ק יא) דן אם יש לברך 'על הארץ ועל פירותיה' על פירות שגדלו במקום שהוא בכלל גבולות עולי מצרים ולא עולי בבל, ותוך כדי דבריו דן גם בשאלת נוסח הברכה בפירות חו"ל שייבאו לארץ ישראל, וכותב שיש בכך מחלוקת בין הפוסקים. כמה מן הפוסקים האחרונים הביאו את החיד"א, ועירבו בין השאלות הנ"ל וסברו בטעות שמסקנת החיד"א היא שיש לברך 'על הארץ ועל הפירות'.[1] כך בספר 'תשובות והנהגות'[2] לרב משה שטרנבוך שגם מבאר שהשאלה אם מברכים 'על הפירות' או 'על פירותיה', על פירות מגבולות עולי מצרים תלויה בשאלה מה היסוד המבדיל בין פירות ארץ ישראל לבין פירות חו"ל: האם 'מעלת ארץ ישראל' או 'קדושת הארץ' לעניין חיוב המצוות התלויות בארץ. אך לענ"ד מדברי רבנו יונה (לעיל) וכן ראשונים נוספים[3] נראה שמעלתה של ארץ ישראל היא הקובעת, שכן הם הזכירו את 'שבח הארץ' ולא את קדושתה לעניין המצוות התלויות בה. וכבר כתב ה'כפתור ופרח'[4] ומביאו מרן הרב קוק זצ"ל במבוא לספר 'שבת הארץ'[5] שיש שני גדרים: ארץ ישראל לעניין חיוב המצוות התלויות בארץ וגדר אחר – מעלתה וקדושתה של ארץ ישראל, שאינה תלויה בכיבוש או בחזקה אלא בהבטחה של הקב"ה לאברהם אבינו.[6] לאור הנ"ל יש לומר שעל פירות שגדלים בגבולות עולי מצרים בוודאי מברכים 'על הארץ ועל פירותיה'. וכן כתב החיד"א ב'ברכי יוסף': 'ונ"ל שאם הם פירות מכבוש ראשון אע"ג דלא קדשה האידנא שפיר מצי למימר על פירותיה'. לגבי מצפה רמון כבר כתב מו"ר הרב יעקב אריאל[7] בקשר לדין חלה במצפה רמון, שבוודאי אינו חלק מתחום עולי בבל, ויש ספק אם הוא חלק מגבולות עולי מצרים ואולי חלק מכיבושי שלמה המלך, ומכל מקום בוודאי אינו חו"ל שהרי הוא חלק מארץ ישראל המובטחת לאבותינו. אם כן בוודאי מעלת ארץ ישראל יש במקום, ולכן מסתבר שיש לברך על פירות הגדלים שם 'על הארץ ועל פירותיה'.