התשובה
נראה שהתשובה גנוזה בהבדל שבין אמירת שם ה' בלבד לבין התואר
של מלכות. באמירת שם ה' אנו צריכים להכוין כדבריך, ולנו קל
לחשוב לאורך ציר הזמן (אף שהוא נברא ג"כ). אולם באמירת ה' מלך
וכו' אנו נפגשים עם מלכותו דהיינו הנהגתו ומערכת היחסים ההדדית
בינינו לבינו והיא בראש וראשונה בהווה אח"כ אנו מוסיפים שהיא ללא
ראשית ואח"כ שאין לה סוף. (כך כתב המשך חכמה)
וכך נראה לי פירוש דברי הרוקח (פירושי סידור התפילה לרוקח ]כו[
יהי כבוד עמוד קלה) בפירושו לתפילה:
"ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך הראשונה אנו קוראין מלך, אדרבה היה
לנו לקרות הראשונה מלך ואחר כך מלך, כלומר היה, הוה ואח"כ
ימלוך, אלא להכי איתא השם בראשונה מלך, כשאדם אומר השם מלך
ומחשב מה היה קודם לכן, ימנע ויכלה מחשבתו ויחשוב ויאמר מלך,
להכי ניתקן מלך בראשונה. וכשהוא רוצה לחשוב ולירד בעומק יאמר
ויחשוב בימלוך, ואם יעמיק ויחשוב יותר מדאי, לכן יתחיל במלך וחזר
הענין".
ועי' עוד בס' אבודרהם על תפילת ערבית.
