יחס לאב שפרק עול תורה ומצוות

התשובה

א. נחלקו השו"ע והרמ"א (יו"ד סי' רמ סי"ח) האם בן חייב בכבוד
ובמורא אביו העבריין, אף שלא עשה תשובה. והגר"א כתב שהרי"ף
והרא"ש (וכן הרמב"ם אותו ציטט השו"ע) סוברים שחייבים בכבודו, אף
שאין חייבים על הכאתו.
ב. כתב בשולחן ערוך (יו"ד סי' שמה סע' ה): "כל הפורשים מדרכי
צבור, והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארם, ואין נכללים בכלל
ישראל בעשייתם, ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא
הרי הם כבני חורין לעצמן כשאר האומות, וכן המומרים והמוסרים, כל
אלו אין אוננים ואין מתאבלים עליהם, אלא אחיהם ושאר קרוביהם
לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים". ולפי"ז
לכאורה אף על אביך אין להתאבל (אף כי חייבים לקוברו –
פ"ת שם ס"ק ג).
ג. השאלה היא איך להגדיר את העבריינות בדורנו, כדוגמת שאלתך.
כתב הרב קוק זצ"ל (אגרות ראיה איג' קלח) לגבי העברינות בדורנו:
"הם אנוסים גמורים וחלילה לנו לדון אונס כרצון… וכה"ג שכ'
כן תוס' גיטין מ"א ע"ב ד"ה כופין, שכיון שהשפחה משלתם לזנות
חשיבי כאונסין. כן היא ה"שפחה בישא" של זרם הזמן, שנתנו לה מן
השמים שליטה טרם שתכלה לגמרי ותנדף כעשן, שהיא משדלתם בכל
כשפיה הרבים את בנינו הצעירים לזנות אחריה".
היינו לעומת הגדרת "תינוק שנשבה" הרואה את התינוק כאנוס מצד
שאינו יודע כלום, הרב קוק זצ"ל רואה אותם כאנוסים אפילו כשהם
יודעים בעבירתם, וזאת משום שהרוחות נגד האמונה והתורה חזקים
וגדולים מכל החינוך שקבלו, וע"כ בעל כורחם כביכול, הם פורקים
עולה של תורה.וכן כתב החזון איש הל' שחיטה.
נראה לי כי כך צריך להתייחס לעבריינות של אביך. וע"כ מן הראוי
לנסות לקרבו מצד עצם הקשרים המשפחתיים, והרבה פעמים האדם,
בזקנותו, בודק את דרכיו ושב משגיונות ילדות. ואף לגבי השאלה
הקונקרטית של אבלות, צריכים בבוא עתו להתאבל עליו.
וה' ישיב לב כל נדחינו ופזורינו מרוחות הגויים שבליבם ובתוכם את אביך
שיחי'.