התשובה
אין מחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן אם צריך לקיים את הגזרות
והתקנות שחדשו בית דין. המחלוקת היא איך לבססם על על 'לא
תסור', אף לרמב"ן ישנו חיוב מהתורה לשמוע בקול בית דין עי' ספר
המצוות מצות עשה קעד והרמב"ן לא חולק עליה. להיפך מה שהרמב"ם
סובר שהוא דרבנן - הרמב"ן סובר שהוא דאורייתא כאמור בסוף
השגותיו לשורש ב. וכל המחלוקת היא האם לבסס כל תקנה ישירות
על לא תסור או שמא לא תסור הוא רק הוראה כללית לשמוע בקול
חכמים וממילא כל תקנה נסמכת על מקור סמכות זה (עיין משך חכמה
על פסוק זה) אבל החיוב לשמוע לדברי חכמים בכל תקנותיהם
וגזרותם הוא מוחלט לכו"ע.
