דיני דאורייתא ודרבנן

התשובה

לשואל שלום

בעצם, את שאלתך זו היה אפשר לנסח גם בצורות אחרות, כגון:

1. מדוע אי אפשר להיצמד לדין תורה ולהתיר לטלטל מוקצה בשבת, שהרי מדין תורה רק ל"ט מלאכות ותולדותיהן אסורות?

2. מדוע אי אפשר להיצמד לדין תורה ולהתיר לאכול צ'יזבורגר עסיסי (מבשר עוף), שהרי מדין תורה איסור בשר בחלב הוא רק בבשר בהמה?

וכן הלאה על זו הדרך.

אמנם בכל זאת, אוסיף מספר שורות:

מדין תורה, אישה המוגדרת "נידה" דינה שטובלת לאחר תום היום השביעי, אם הפסיק הדימום ועשתה הפסק טהרה.

אישה המוגדרת "זבה", אם ראתה יום או יומיים צריכה להמתין יום נקי אחד ולטבול, אם ראתה שלושה ימים עליה לספור שבעה נקיים.

מה ההבדל בין נידה לזבה?

נידה היא בתחום של שבעה ימים וזבה היא בתחום של אחד עשר יום שבין אותם ימים.

יש מחלוקת גדולה בראשונים כיצד יש לחשב ימים אלו מן התורה. בנוסף לכך, יש עוד כמה ספקות בנושא כיצד להתחיל לחשב את הנדה וכיצד את הזבה.

עקב הסיבוכים הכרוכים בנושא, התקין רבי יהודה הנשיא, עוד בתקופת המשנה, לחשוש תמיד לשתי החששות, ולכן אם ראתה יום או יומיים לחשוש שהיא נידה החל מהיום האחרון ולשמור עוד ששה ימים, ואם ראתה שלושה ימים, לחשוש שהיא זבה ולשמור שבעה ימים נקיים. בתקופת האמוראים תקנו שגם אישה שראתה פחות משלושה ימים דם צריכה לשמור שבעה נקיים, והדברים התקבלו להלכה פסוקה, עד כדי כך שכשהגמרא רצתה לתת דוגמא להלה פסוקה, היא נתנה את הדוגמא הזו.

יכול בן אדם כמובן להחליט שהוא "מוותר" על איסורי דרבנן, אולם אדם כזה עובר על איסור חמור יותר מאשר מי שנכשל באיסור תורה, שכן כישלון כשמו כן הוא, הבן אדם לא עבר עליו בשאט נפש, אלא "נכשל", ודרכי התשובה פתוחות בפני הנכשלים. אולם אדם המחליט על איסורים מסוימים, ואפילו הם דינים דרבנן, שהם אינם בשבילו, כבר אמרו חכמים שהוא בגדר "פורץ גדר" שאין רפואה למכתו.

[במאמר מוסגר אומר עוד שהתורה עצמה נתנה דין של "נידה" ודין של "זבה", ולא פירשה מה החילוק ביניהם, וחז"ל הם שקבלו מהם ההבדלים ביניהם, מי שלא מוכן לסמוך על גזירת חז"ל להחיל על כל אישה דין של זבה, כיצד יוכל לסמוך על הפירוש שנתנו חז"ל להבדל בדין תורה בין נדה לזבה?]

לסיכום, מי שמחליט ש"מתאים" לו דין תורה של טבילה ביום השביעי, עובר בוודאי על איסור דרבנן באופן של זלזול וזדון גמור, מלבד שיש סבירות גבוהה ביותר שבמשך הזמן הוא גם ייכשל באיסור כרת מן התורה (שהרי תקנת חכמים הזו נועדה להרחיק את האדם מחשש מכשול בעניין זה).

אני תקווה שהדברים הללו ברורים דיים.

כל טוב

אריה כץ

רב משיב במכון פוע"ה