התשובה
יש אפשרות לסדר שעון שבת שידליק את המטען למשך שלוש שעות בלילה. יהיה עליך להניח את מכשיר השמיעה לפני שהמטען דולק, ולהוציא אותו אחרי שהמטען כבוי. דרך זו נחשבת גרמא, ובמקום צורך גדול יש מקום להתירה.[1] מדובר על גרמא של איסור דרבנן, כי במטען המתואר בשאלה אין חיבור של מגעים חשמליים כלל, אלא טעינה באל-חוט. לכן נראה שה'חזון איש' יודה שאין בזה איסור בונה. כמו כן, בימינו אין במכשירים אלה חוט להט, ולכן אין לחשוש למבעיר. משום כך יש עוד יותר מקום להקל בעשיית המלאכה בגרמא.[2]
[1]. ראה שמירת שבת כהלכתה, פרק יג סעי' לג.
[2]. ראה מנחת שלמה, ח"א סי' י. אולי יש מקום לומר שהטעינה נחשבת מלאכת מכה בפטיש, משום שהמכשיר כשהוא בעל סוללה מרוקנת אינו שמיש, ועל ידי הטעינה הוא נעשה שמיש. ואכן בחיי אדם, כלל מד אות יט, כתב לגבי דריכת שעון קפיץ שאם השעון עדיין פועל, אסור לדורכו מדרבנן, ואם הוא שׇׁבַת, ויש צורך לחדש בו את הפעולה, האיסור הוא מדאורייתא. ולכאורה הוא הדין לענייננו (וראה במשנ"ב, סי' שלח ס"ק טו, ובמה שכתב שם בשעה"צ טו-י, ועיין בשמירת שבת כהלכתה [תש"ע] פרק כח הערה סה(. אך בחזון עובדיה, שבת חלק ה עמ' שנג-שס, דן בכל זה והקל הרבה יותר מהחיי אדם. ולכאורה יש לצרף דבריו לענייננו, משום שאנו דנים בצורך גדול, ולכן יש מקום להקל גם בלי לחשוש שהמכשיר יהיה טעון חלקית כשהמטען יידלק. יש לציין שאפשר להימנע ממצב זה: אם תדאג שהסוללה תהיה טעונה חלקית בזמן תחילת הטעינה, כשהמטען יתחיל לעבוד המכשיר יהיה עדיין שמיש, ויהיה דומה לשעון קפיץ שעדיין פועל, ואז האיסור ע"פ דברי החיי אדם הוא מדרבנן. אם לא נלך בדרך זו, אכן יש מקום לומר שיש בזה גרמא של תיקון מנא, בדומה לדיון על טעינת קפיץ של שעון מכני, אך גם אז אפשר להקל לענ"ד. הערה זו היא רק לרווחא דמילתא, כדי לוודא שמדובר על גרמא של איסור דרבנן בלבד. במקום דחק גדול יש להקל אף בגרמא של איסור דאורייתא.
