ב"ה
לכבוד הרב יעקב אריאל.
נודע לי על מקרה של אשה אשר תרמה את אחת מכליותיה בעודה
בחיים, מבלי לבקש דבר עבור כך, לחולה כליות קשה. מעשה חסד
אלטרואיסטי טהור. הניתוח הצליח והתורמת והחולה כליה מרגישים
בטוב. האם מעשה חסד כה גדול רצוי הוא או שמא יוצא הוא מגדר
מצות גמילות חסד, ואין אדם רשאי לפגוע בגופו, אף שאין הוא
סובל מכך לאחר החלמתו מניתוח ההתרמה? ומ"מ אם תרומת
עברים הוא מצוה כה גדולה, מדוע לכל הפחות לא יוצאים רבני
ישראל בקריאה להרשם ב'אד"י'? בתודה.
זהו מעשה חסד גדול מאד וודאי שאיננו מצווים על כך. ובכ"ז יש בכך
מצוה גדולה לתורמת. לגבי תרומת אברים, תרומה מחיים (מח עצם,
דם, כליה וכד') אינה דומה לתרומה לאחר מיתה. מחיים התורם יכול
לפקח על תרומתו. לאחר מיתה, המציאות היא שנלקחים אברים לא רק
לשם השתלתם, ולעתים אף קודם קביעת מותו של התורם ע"י רבנים
ועוד בעיות, שמונעות את הרבנים בינתיים מלקרוא לציבור להצטרף
לאד"י.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
