התשובה
א. הפסוק (ישעיהו מא, ו) שהזכרת אינו מדבר בהתאחדות הגויים
למלחמה בישראל אלא בחרדת הגויים ממלכותו של משיח (אם הוא
נדרש לפניו), או מהתאחדות הגויים להקמת פסיליהם (אם הוא נדרש
לאחריו). אם מוציאים את הפסוק ממשמעותו נראה לי שנחשב כדברי
צחות, וכמילים שחיבר משורר וחשוב מה תוכנו ולשם איזה כוונה הוא
מושר.
ב. אם שרים זאת כפסוקים יש להם קדושת פסוקים על אף שלא
מופיע בהם שם השם ואפילו הקדימו פסוק אחד לחברו.
ג. כמו בא'.
התורה חוגרת שק על כך שעשאוני בניך ככלי זמר, היינו פזמונים
להרגעת רוח האדם, ולא שבח לפני הקב"ה ולשמו ולעבודתו בלבד.
ע"כ אם מחברים מנגינה לפסוק, כוונת השיר צריכה להיות השבח שבו
לקב"ה והתדבקות השר לתוכן הפסוק באמצעות המנגינה. אם זה
מחובר ומושר למטרות אלו יש בו קדושה ותכליתו חשובה והיא אחת מדרכי
עבודת ה', אם הוא מחובר לצרכי חול ומושר במקומות כאלו ובסגנון
זה יש בו הוצאה מקודש לחול וצריך להזהר ממנו. כמו"כ צריך
להיזהר מלעורר רגשות ודמיונות פסולים . לדוגמא, אין לעורר רגשות
נקמה מיותרים. הנקמה צריכה להיות נקמת ה' לשם השלטת הצדק
בעולם אך מי שאינו נוקם נקמת ה' אלא נוקם לשם עצמו את צערו
וכאבו נקמה זו פסולה ואין ללבותה ע"י שירה וניגון.