שינויים במנהגים

השאלה:

1. ביום כפור קרא רב בית הכנסת לכל הצבור שלא לצאת החוצה
בזמן אמירת ה "יזכור" ונמוקו עמו שבכך נמנעת ההמולה ופחיתות
הכבוד הכרוכה ביציאה. מאידך למיטב ידיעתי מנהג ישראל הידוע
שמי שאינו מחויב יוצא מטעמים שונים שהובאו באחרונים וכפי שפסק
בעל ה ציץ אליעזר. כיצד יש לנהוג ובאופן שלא תהיה חלילה
מחלוקת ?

2. מובא באחרונים ומסתבר שביום שמחת תורה שחל בשבת יש לחלק
הקריאה לשבע (כדיו קריאת כל יום טוב שחל בשבת). ואכן מצויין
לכך במחזור רינת ישראל.
אחד מהקוראים בתורה עמד על כך שמנהגו לחלק לחמישה עולים
בלבד
מה דעת כבוד הרב בנדון ?

3. בנושא הפרשה מראש מהתלוש על מה שעתיד להתלש :
מחד פתרון זה עלול להציל מאסור טבל אך מאידך מצריך נוסח
שונה , מצריך שימור הפרי המקורי ממנו הפרשנו ואף אינו מועיל
לדעת החזון איש למה שיתווסף במחובר עד השעה שיתלש.
כיצד יש להורות לשואלים ?
בתודה ובכבוד.

התשובה

הרב יעקב אריאל |

1. ראשית יש לזכור שמחלוקת היא איסור תורה, ואילו יציאה ב"יזכור"
היא מנהג וע"כ עדיף שלא לגרום למחלוקת. החלטת רב בית הכנסת
צריכה לחייב את כל הציבור. מחלוקת עם הרב חמורה יותר משמירת
מנהג ובפרט מנהג שהסברו לא ידוע.
2. אכן בשבת צריך לחלק לשבעה קרואים אולם למעשה אנו
נוהגים בכל שמחת תורה גם כשחל בחול להעלות 7 קרואים. 5 מזאת
הברכה עד מעונה אחד חתן תורה ואחד חתן בראשית ונוסף עליהם
מפטיר.וא"כ למעשה אין צורך בשבת להוסיף עליות נוספות.
3. אם אדם מפריש לעצמו יפריש על מה שנתלש אם להציל את
הרבים מאיסור (שיקטפו ויאכלו ללא הפרשה) עדיף שיפריש אף על מה
שייתלש. ועי' בבטאון "אמונת עתיך" (בהוצ' מכון התורה והארץ בכפר
דרום) גליון 37 במאמרו של הרב אהוד אחיטוב בפרק ד.

 

 

 

toraland whatsapp