התשובה
כתב הרמב"ם:[1]
אין פוסל באדם אלא מומין שבגלוי אבל מומין שבחלל הגוף כגון שניטל כולייתו של אדם או טחול שלו, או שניקבו מעיו אעפ"י שנעשה טרפה, עבודתו כשרה. שנאמר שבר רגל או שבר יד, מה אלו בגלוי אף כל בגלוי.
ולפי דבריו יוצא שגם כהן שתורם אונת כבד לא ייחשב בעל מום, מפני שהוא מום בחלל הגוף ואינו גלוי, ויוכל לעבוד בבית המקדש שייבנה בב"א.[2]
[1]. רמב"ם, הל' ביאת מקדש פ"ו ה"ז.
[2]. הערת הרב ד"ר מרדכי הלפרין והרב אשר שקאני: עי' תוספתא בכורות פ"ד ה"ד: 'היה בו מום מבפנים – אינו מום, שנאמר: עור או פיסח. מה עור ופסח מום שבגלוי ואינו חוזר'; וע"ע בספר משפט הקרבנות, עמ' כג אות כב. לסיכום: תרומת אונת כבד איננה נחשבת כמום בכהנים.