התשובה
הקרנות צריכות להיאפות כיחידה אחת עם הלחם. התורה מצווה שיהיו 'שתי לחם' שכל אחד מהם עשוי מעישרון סולת. מכיוון שהסולת של הקרנות היא חלק מהשיעור - עליה להיות חלק מאותו לחם. מפורש בגמרא במנחות[1] וברמב"ם,[2] שלחם שנפרס לפני זמנו – נפסל.[3] חיבור מלאכותי של שתי חתיכות ללחם אחד, כגון על ידי קיסם שיחבר ביניהן והן ייראו כאילו הן לחם אחד, אינו מועיל שייחשבו לחם אחד. כך מצינו בתוספתא[4] וברמב"ם,[5] שפרי שנחתך לשניים ואחר כך חיברוהו בעזרת קיסם - אינו נחשב יחידה אחת, מפני ש'אין חיבורי אדם חיבור'.
אמנם לגבי עירוב, נאמר בגמרא[6] ששתי חתיכות לחם שחוברו בעזרת קיסם ונראות כיחידה אחת - נחשבות לחם שלם, וכן נפסק ב'שלחן ערוך'.[7] בפוסקים למדו מכאן גם לגבי לחם משנה בשבת.[8] אך היעב"ץ[9] הקשה על הלכה זו מהדין הנ"ל, ש'חיבורי אדם אינו חיבור', ותירץ שהקלו חכמים בעירוב, משום שזוהי חומרת חכמים להצריך לחם שלם, ואין כן בדיני תורה. וגם מהגמרא במנחות[10] מוכח שהדבקה בקיסם איננה פתרון, שכן היא אומרת: 'עד שלא שחטה נפרס לחמה – יביא לחם אחר', ואינה מציעה לתקן את הלחם על ידי חיבורו בעזרת קיסם. עוד יש להעיר שגם לגבי דיני דרבנן, נכתב ב'פתח הדביר'[11] שחיבור חלקי לחם על ידי קיסם מועיל רק ללחם שהיה אחד מתחילתו ונחלק, ולא לשני חלקים שלא היו לחם אחד מתחילה.
[1]. מנחות ח ע"א ומו ע"א.
[2]. רמב"ם, הל' תמידין ומוספין פ"ה הט"ו והל' פסולי המוקדשין פי"ב הי"ד.
[3]. הדבר נאמר לגבי לחם הפנים ולחמי התודה, ומסתבר שהוא הדין לשתי הלחם, וכך נקט בפשטות בשו"ת אחיעזר, ח"ב יו"ד סי' מא.
[4]. תוספתא, עוקצין פ"א ה"ז.
[5]. רמב"ם, הל' טומאת אוכלין פ"ו הי"ב.
[6]. עירובין פא ע"א.
[7]. שו"ע, או"ח סי' שסו סעי' ו.
[8]. הרוקח, מובא במגן אברהם, סי' קסח סק"ד.
[9]. יעב"ץ, עירובין שם.
[10]. מנחות מו ע"א.
[11]. פתח הדביר, סי' רעד ח"ג דף צג אות ה, הובא בשדי חמד, מערכת ל כלל כז, ד"ה ובמה.