לכבוד הרב
1.האם מותר להנות מן ההנאות המותרות של העולם הזה? (לא
בהגזמה ולא בבחינת נבל ברשות התורה)
היינו האם מותר להתענג על גלידה טעימה (כשרה למהדרין)? על
ארוחה טעימה? להנות מן התשמיש עם אשתו?
אני כל הזמן רואה שבעל התניא והחסידות שוללים כל הנאה של
העולם הזה אפילו בהיתר ואפילו בדברים שהאדם עושה לשם שמיים
שלא ירצה בהנאה הגשמית אלא רק בתועלת הרוחנית
2.האם "בכל דרכיך דעהו" זהו חיוב או עצה טובה?
האם כל פעולה שאדם עושה הוא חייב לכוון שזה לשם שמים?
ואם אדם רוצה לעשות בזמנו הפנוי משהו לעצמו שאינו קשור לעבודת ה'?
מצד אחד זה נפסק בשו"ע שהוא ספר הלכות, מצד שני איפה
מצינו בתורה כזה חיוב? או שיש כזה חיוב מדרבנן?
1. מותר ליהנות מהעוה"ז אף מדבריו הגשמיים. אולם צריך לברך
ולהודות לקב"ה על כך. לגבי בעל התניא ההדרכה היא: ראשית של
חו"ל ושנית לבינוניים כפי שהוא מגדיר את כולנו. עי' במאמר טובים
מאורות לגרי"מ חרל"פ שבראש ספר מעייני הישועה.
2. זהו חיוב שכל אחד שואף אליו לפי יכולתו.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
