קיום מצוות מעקה על ידי פועלים שאינם יהודים

התשובה

א. מצוות עשה על כל אדם מישראל לבנות מעקה על גג ביתו – כלשון הפסוק (דברים כב, ח): 'כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ'. ודרשו חז"ל: 'ועשית מעקה לגגך, מצוות עשה. ולא תשים דמים בביתך, מצוות לא תעשה'.[1]

ב. גובה המעקה צריך להיות לכל הפחות 1 מ' – כדי שהמעקה יוכל למנוע נפילה של אדם גבוה בעת הליכתו על הגג. כמו כן המעקה צריך להיות יציב וחזק, שאף אם יישענו עליו הוא לא יתמוטט.[2]

ג. כשהדבר אפשרי, עדיף שבעל הבית ישתתף בבניית המעקה, ולכל הפחות בסיום העבודה – כי 'מצווה בו יותר מבשלוחו', ויברך: 'לעשות מעקה'.[3]

ד. אם פועל יהודי בונה את המעקה, נחשב הדבר שבעל הבית קיים את מצוות 'ועשית מעקה לגגך', משום ש'שלוחו של אדם כמותו'.[4] במקרה זה, רק הפועל שמבצע את העבודה מברך את הברכה על המצווה.[5]

ה. נוסח הברכה שמברך הפועל: הנוהגים לפסוק כרמב"ם יברכו 'על מצוות מעקה'.[6] אך הדעה המקובלת היא שבין פועל ובין בעל הבית מברכים בנוסח: 'לעשות מעקה'.[7]

ו. כשפועל נכרי בונה את המעקה – יש אומרים שבעל הבית הפסיד את המצווה – כיוון ש'אין שליחות לנכרי' – ואין הנכרי יכול להיות שלוחו של בעל הבית.[8] אמנם יש הפוסקים שפועל נכרי העובד בשכר עבור ישראל, נחשב זה מעשה ישראל, כיוון ש'יד פועל כיד בעל הבית'. לדעתם יכול היהודי לברך על גמר מלאכתו של הפועל הגוי.[9] אך למעשה, עדיף שבעל הבית יבקש מהפועל הנכרי לתת לו לסיים את בניית המעקה, כדי שיוכל לברך בוודאות.[10]