התשובה
שלום וברכת ד´
השו"ע (סי´ קסז סעי´ ב) אומר:
אילן העומד על המצר, אף על פי שהוא נוטה לתוך שדה אחד מהם, הרי שניהם חולקין בפירותיו. (ד] אבל אם עומד בשדה של אחד מהן ונוטה לשדה אחר, הולכין אחר העיקר והכל שלו) (טור וכן כתב התוספות שם).
מדברי הגמ´ (ב"מ קז ע"א) אנו לומדים שאילן העומד על המיצר שורשיו מתפצלים לשני השכנים, אולם אילן שכולו ברשות אחד הרי הפירות הם של אחד למרות שנוטים לרשות השני.
המשנה (בבא בתרא כז ע"ב) אומרת:
אילן שהוא נוטה לשדה חבירו - קוצץ מלא המרדע על גבי המחרישה, ובחרוב ובשקמה - כנגד המשקולת, בית השלחין - כל האילן כנגד המשקולת*
מדברי המשנה מוכח שהפירות הם של מי שעיקר העץ גדל אצלו, אולם התירו לבעל השדה השכן שהוא ניזוק מהענפים של האילן לחתוך את הענפים. דין זה נפסק בשו"ע (סי´ קנה סעי´ כו) וז"ל:
מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו, קוצץ כמלא מרדע ע"ג המחרישה ובחרוב (פי´ חרוב אילן של חרובין) ובשקמה (פי´ שקמה אילן שעושה מין תאנים מדבריות), כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר. וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו, או על בית האילן, קוצץ אפילו בשאר אילנות) (טור) את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר.
העולה לנו שהפירות בנידון של אילן הנוטה שייכים לבעל הקרקע בה הוא גודל, אם הוא מזיק יכול לקצצו, אבל משמע שאת הפירות הנקצצים צריך להביא לבעל הפירות שהוא בעל הקרקע.
אמנם מכיון שהשאלה היא לגבי לימון הרי לכאורה הוא עדיין בקדושת שביעית וא"כ אפשר לקחת את הפירות מדיני הפקר. אלא שיש להעיר גם על כך שהרי הכניסה לקחת ללא רשות הבעלים היא לא פשוטה ויש מצריכים לקחת רק ברשות. כמו כן הלימון כעת הוא כבר ספק אם חנט קודם ר"ה או לאחריה (האם יש בו קדושת שביעית או לא) ובייחוד אם הלימון הוא כירק א"כ בודאי שהוא של שמינית, בכל אופן מכלל ספק לא יצאנו, ומכיוון שהבעלים הוא מוחזק אין ליטול ללא רשותו, שהרי ספק קדושת שביעית לא מוציא מודאי בעלות של בעל השרשים.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון
