התשובה
דין קבלת הרבים הוא כדין נדר וכיון שציבור אינו מת אע"פ שאישיו
מתחלפים קבלת הציבור היא אף לבניהם אחריהם. וכיון שקבלתם היא
ציבורית הרי היא אינה מוגבלת בזמן. מביא הבית יוסף (יו"ד סי' ריד)
שכתב הריב"ש (סי' שצט) בשם הרמב"ן במשפט החרם: "שכל קבלת
הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קיבלו עליהם בני
העיר בהסכמה אלא שנהגו כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה אף
הבנים חייבים באותו הגדר כדמוכח עובדא דבני בישן, וכן הבאים מחוץ
לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר וחייבין לעשות כתקנתן ואף
בדברים שהיו אסורים בהם בעירם מפני מנהגם הותרו בהם אם אין
דעתם לחזור ואין מנהג העיר שבאו לדור בה לאסור כדאמרינן בפרק
קמא דחולין (יח:) עכ"ל":
