התשובה
באופן עקרוני קיים איסור למכור או לתת פירות שביעית לנכרים, כלשון התוספתא (שביעית פ"ה הל' כ"א): "אין מאכילין לא את הגוי ולא את השכיר פירות שביעית". הלכה זו מבוססת על דרשת חז"ל בספרא (בהר פרשה א, ו): "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה - לכם ולא לאחרים (נכרים)", וכך פסק הרמב"ם (הל' שמיטו"י פ"ה הי"ג).
מעמדו של איסור זה נתון במחלוקת בין האחרונים; האם הוא מן התורה או מדברי חכמים? יש הסוברים שאיסור זה הוא חלק ממה שאסרה תורה להפסיד פירות שביעית. לפי זה יש לומר שאף גרמא בהפסד פירות שביעית אסור, וכאשר מוסרים פירות שביעית לגוי בקלות הוא עלול להפסידם או להשתמש בהם שלא באופן המותר (עפ"י מקדש דוד סי' נט ס"ק ה ד"ה אמרינן).
מאידך, יש הסוברים שדרשה זו היא אסמכתא בעלמא, ואיסור זה הוא מדרבנן, מפאת מעלת קדושת שביעית (הגראי"ה קוק זצ"ל שבת הארץ קונטרס אחרון סי' כ ד"ה אמנם אפשר, וכן נקט בסתמא החזו"א שביעית סי' יג ס"ק כו).
אולם קיימים מקרים בהם התירו חכמים בפירוש לתת פירות שביעית לנכרים. בהסתמך על דרשת הפסוק (ויקרא כה): "ולשכירך ולתושבך הגרים עמך.. לרבות את האכסניא" (ספרא שם אות ז) וכך פסק הרמב"ם (הל' שמיטו"י פ"ה הי"ג). אלא שהוא מחלק בין סוגי השכירים השונים, ויוצא מדבריו; שאם קיימת התחייבות כספית כלפי פועל מסוים (משכורת), ובעה"ב מעדיף להמיר אותה (אפילו באופן חלקי) במזונות, במקרה זה אסור לבעה"ב להאכיל אותו בפירות שביעית, היות ובכך הוא פורע את חובו הכספי לפועל באמצעות פירות שביעית (רמב"ם שם פ"ו הי"ד). אולם במקרים בהם העובד מקבל את משכורתו באופן סדיר, ובנוסף לכך בעה"ב התחייב לספק לו את ארוחותיו, מותר להאכיל פועלים אלו פירות שביעית, בין אם הפועל הוא פועל ישראל או פועל זר. ויש חולקים וסוברים שגם במקרה כזה אסור להאכיל את הפועל פירות שביעית. (עי' ר"ש על התורת כהנים בהר פרשה א אות ז ושבת הארץ פ"ה הי"ג אות ד, עפ"י פאה"ש סי' כד ס"ק נח ועוד אחרונים).
לסיכום:
אנשים המעסיקים פועלים זרים ומשלמים להם משכורת שוטפת, ובנוסף לכך גם מכלכלים אותם על חשבונם, רשאים להאכילם פירות שביעית, אך כמובן על המעסיק להנחות את העובד הזר באופן מעשי, כיצד לנהוג כהוגן בפירות אלו, על מנת שלא ייגרם הפסד לפירות שביעית.
