ייחוס ועם הארץ

התשובה

1) במסכת ברכות (מז ע"ב): "איזהו עם הארץ? כל שאינו אוכל
חוליו בטהרה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר
פירותיו כראוי... תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת
שמע ערבית ושחרית, דברי רבי אליעזר, רבי יהושע אומר: כל שאינו
מניח תפילין, בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו, רבי נתן
אומר: כל שאין מזוזה על פתחו, רבי נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו
בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה, אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה
ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. אמר רב הונא: הלכה
כאחרים".
רואים בחז"ל שישנה הגדרה הלכתית לדינים מסויימים (טומאה וטהרה
ותרו"מ) והגדרה יותר כוללת הבאה להביע הסתייגות מדרכו של אותו
אדם, שאינו נוהג כישראל בתורה ומצוות.
2) ההסתייגות היא מדרכו שאינו שותף לישראל בתורה ומצוות וע"כ
מרוחק לגמרי מהבריאות הרוחנית של עם ישראל. ולהיפך אדם כזה
קובע לעצמו כביכול דעה ברורה בהליכות עם ישראל המנותקת
ומנוגדת לדרכו של העם. והתוצאה היא שנאת תלמידי חכמים כנ'
בפסחים.
3) לא מצאתי מפורש, אבל סביר להניח שכן, כשם שהוא מסתייג
מדרכו בהיותו עם הארץ.
4) שימוש ת"ח הוא לימוד מעשי (פרקטיקה. במובן כולל יותר הוא
התקרבות לדרכו של הרב עד כדי התדבקות בדרכיו וחיזוק הכוחות
הרוחניים של התלמיד מתוך ההארה הרוחנית של הרב. (עי' עולת ראיה
ח"ב בפירוש למסכת אבות פ"ה וחבש פאר/עין איה שבת על אותו
תלמיד שלא שימש ת"ח).
5) ייחוס ידוע גם בפסיכולוגיה. הורים מורישים לילדיהם תכונות. הורים
צדיקים הורישו את מידותיהם לבניהם אחריהם ובכך עבודת המידות
והטוהר הרוחני של הבנים גדול יותר. ר"ע כיון שהיה בן גרים לא זכה
לייחוס. והייחוס מלבד הצד שהזכרתי הוא מעין "אשראי אלוקי" ובגלל
אבות ניצלים בנים, דוגמת זכות אבות במובן הלאומי.
6) הייחוס מתחיל מהאבות אברהם יצחק ויעקב מי שיודע לשלשל את
הרצף עד לשם זכות גדולה היא, ויש הרבה משפחות כהונה ולויה
וישראל שיש להם אילנות יוחסין ויודעים בערך מאיזה משפחה יצאו.
וכאמור בתחילת עזרא שהוא ייחס את כל העולים עמו, ומשפחות כהונה
שלא ידעו ייחוסם ריחק אותם מן הכהונה.