חובת בניית מעקה בין מגרשים בגבהים שונים

התשובה

א. לדעת כל הפוסקים מצוות-עשה 'ועשית מעקה לגגך' (דברים כב, ח) חלה כשבונים מעקה על גג בית מגורים אשר בני-אדם רגילים ללכת עליו באופן תדיר.[1] על מעקה זה מברכים בשעת עשייתו.[2] גם חצרות, בורות וכדומה בגובה או בעומק עשרה טפחים (80 ס"מ) לכל הפחות, יש חובה מן התורה לבנות מעקה סביבם כדי למנוע נפילה מהמפלס העליון לתחתון. כך לימדונו חכמינו ז"ל (ספרי דברים פיסקא רכט ד"ה ועשית מעקה): 'אין לי אלא גג מנין לרבות בורות שיחים ומערות?... תלמוד לומר: ולא תשים דמים בביתך...'.

ב. גובה המעקה של חצרות, מגרשים או בורות צריך שיהיה אף הוא לכל הפחות 1 מטר,[3] בדומה לגובה המעקה של גגות הבתים, כלשון הרמב"ם (הל' רוצח פי"א ה"ד): 'כדי שלא ייפול בה אדם וימות'. אמנם לדעת כמה מן הראשונים, חיוב עשיית מעקה במקומות הללו שונה מחיוב עשיית מעקה בגגות. ולדעתם בחצרות, מגרשים וכו', אפשר להסתפק במעקה שגובהו שלושה טפחים.[4] אך למעשה פוסקים כדעת הסוברים שגם במקומות אלו צריך לבנות מעקה שגובהו לכל הפחות עשרה טפחים.[5]

ג. על עשיית מעקה של חצרות, בורות וכדו', אין לברך. כיוון שחובת הברכה במקרים אלו מסופקת והיא נתונה במחלוקת אחרונים: מוסכם שאין מברכים על מצוות 'לא תעשה' שבפסוק: 'וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ', אך יש סוברים שבכל מקום שיש חובה לבנות לו מעקה, מקיימים בכך גם 'מצוות עשה' של 'ועשית מעקה לגגך' ולדעתם יש לברך גם במקרים אלו;[6] אולם יש סוברים שבחצרות ובורות אין מקימים 'מצוות עשה' אלא מקיימים מצוות 'לא תעשה' בלבד, ולדעתם אין לברך.[7]