הרחקות נידה בגרוש וגרושה

התשובה

לשאלה זו צריכים לגשת בזהירות, באחריות ציבורית מצד אחד ובאחריות לשואל מצד אחר, ויש להבהיר מראש שהתשובה היא בגדר 'מיעוט הרע'.

הדבר ברור שיש איסור נידה, שהוא איסור כרת, בין באשתו ובין באישה פנויה או גרושה.^[1] בכך, בני זוג שאינם נשואים אך נוהגים אורח חיים מלא של אישות בלא שהאישה תטבול עוברים על איסור חמור של כרת באופן קבוע. כמו כן, יחסים של זנות (אקראיים) עם פנויה (גם אם היא טהורה) אסורים ג"כ בוודאות, וכפי שביאר הריב"ש (שם). לשיטת הרמב"ם^[2] וסיעתו יש בזה איסור דאורייתא של 'לא תהיה קדשה', ולדעת ראשונים אחרים האיסור הוא מדרבנן, קל וחומר מאיסור ייחוד עם פנויה שגזרו עליו חז"ל. וגם באיסור דרבנן החמירו מאוד חז"ל, ושייכו עליו את הפסוק 'ופורץ גדר ישכנו נחש'.^[3] מטעם זה הסביר הריב"ש למה לא תיקנו חז"ל שפנויות תטבולנה כדי שלא ייכשלו באיסור נידה, שהרי אם תטבולנה ייתכן שתבואנה לזלזל באיסור זנות, שהוא איסור ודאי, וברמה הציבורית רב ההפסד בקלקול הדור מהרווח שיש בהצלה מחשש איסור כרת של האדם הפרטי. אומנם כאשר יחסי האישה והגבר הם קבועים והיא 'מיוחדת לו', נחלקו הראשונים אם גם בזה יש איסור זנות, או שהאישה נחשבת כפילגש שמותרת גם לאדם מן השורה שאינו מלך. הדעה הראשונה סוברת שרק למלך הותרה פילגש, אך לאדם מן השורה מערכת יחסים זו נשארת באיסור.^[4] מחלוקת זו מובאת ברמ"א,^[5] כאשר לדעת הטור ו'שלחן ערוך'^[6] יש לאסור מערכת יחסים זו בגלל הקלקולים שעלולים לצמוח ממנה, שייתכן שתהא בושה לטבול. נמצא כי גרוש וגרושה החיים במערכת יחסים זו, לדעת כמה ראשונים עוברים על איסור לאו דאורייתא של 'קדשה' גם כאשר היא טובלת, ולדעת חלק מן הראשונים – באיסור דרבנן. אומנם רק לחלק מהם ניתן להתיר כאשר האישה נחשבת פילגש של האיש (יש לדון גם בצד הערכי והמוסרי של לקיחת אישה כפילגש, אך לא ניכנס לנושא במסגרת שאלה זו).

בשאלה הנדונה, אם האישה לא תטבול – היא תעבור על איסור כרת חמור, ואם היא תטבול – תינצל מאיסור כרת, אך עדיין תעבור על איסור (לאו דאורייתא או דרבנן) לחלק גדול מן הראשונים.

לכן, ברמה הציבורית, לאור פסיקת הריב"ש אין לתת הוראה לטבול, שכן הרווח של הצלת הפרט מאיסור כרת עלול לעלות במחיר חמור של קלקול בפריצות הדור. לכן יש מקומות שבהם יש תקנה לאפשר רק לנשים נשואות לטבול במקווה המקומי. מאידך גיסא, על השואלת הפרטית אשר רוצה להציל עצמה מאיסור כרת של נידה, אין לאסור לטבול כאשר רוצה להקל בחומר האיסור שיש במערכת היחסים שלה, ואין למנוע ממנה. אם בכל זאת יש מניעה מטבילה במקווה, היא יכולה לטבול גם בים ולצאת ידי חובת טבילה דאורייתא (לנשים נשואות אין לעשות כן אלא באופן חריג ובשעת הדחק מפני זהירות בהלכות טבילה).

אין ספק שדרך המלך היא להינשא כדת משה וישראל בחופה וקידושין, אשר מן הסתם תתרום גם לזוגיות. אם יש חששות מעניינים כספיים, אפשר לערוך הסכם ממון, וגם אם יבוא על חשבון זכויות של אם חד הורית וכדו', המעלה של אישות בדרך היתר גמור ומצווה – עולה על כך בכפל כפליים.

[1].    עי' שו"ת ריב"ש, סי' תכה; הביאו הרמ"א, יו"ד סי' קפג סעי' א.

[2].    רמב"ם, הל' אישות פ"א ה"ד.

[3].    קהלת י, ח.

[4].    עי' רמב"ם, הל' מלכים פ"ד ה"ד; רמב"ם וראב"ד, הל' אישות פ"א ה"ד.

[5].    רמ"א, אה"ע סי' כו סעי' א.

[6].    שו"ע, אבה"ע סי' כו סעי' א.