דעה וכוונה בספירת שבעה נקיים

התשובה

בשו"ת 'מעיל צדקה'[1] נשאל ביחס לאשה שמצאה כתם בימי ז' נקיים והחלה לספור מחדש, אך נאמר לה שצריכה להמתין כמה ימים משום 'פולטת שכבת זרע',[2] והסיחה דעתה מהספירה והמתינה, ולאחר מכן נודע לה שאין צורך בהמתנה זו.[3] השאלה היא אם עלו לה הימים מהם הסיחה דעתה למניין ז' נקיים, או שעליה להתחיל לספור מחדש. הכרעתו היא שימים אלו לא עלו לה לספירתה, כיוון שיש צורך שהספירה תהיה במודע ובכוונה, וכן מטעם נוסף – שיש חשש שהרגישה ביציאת דם אך לא נתנה דעתה לכך, כיוון שמבחינתה לא הייתה מצויה בימי שבעה נקיים.

למעשה הכריע ה'מעיל צדקה' שסתרה ספירתה וצריכה לספור מחדש. כדעת ה'מעיל צדקה' פסקו כמה וכמה אחרונים, ובהם ה'סדרי טהרה',[4] ה'חכמת אדם',[5] ה'בן איש חי',[6] וכן בפוסקי זמננו – ה'דרכי טהרה',[7] 'שבט הלוי'[8] ו'חוט שני'.[9] לעומתם ישנם פוסקים שחולקים וסוברים שאין צורך כלל בדעת ובכוונה בספירת הנקיים, והעיקר הוא שבפועל האישה בדקה, וימים אלו עלו לה. בין הסוברים כן: שו"ת 'צמח צדק',[10] שו"ת מהרש"ם,[11] שו"ת 'עונג יום טוב',[12] 'לחם ושמלה',[13] וכן בפוסקים האחרונים: שו"ת 'חשב האפוד'[14] והגר"ע יוסף.[15] יש שהורו[16] שאף על פי שאת הימים שהסיחה בהם דעתה אינה יכולה למנות לשבעה נקיים, בכל זאת ניתן להביא בחשבון את הימים הראשונים לפני שהסיחה דעתה, ולהשלים על גביהם. גם לדעת המחמירים התבטלו ימי הספירה הראשונים דווקא במקרה שהסיחה דעתה יותר מ-12 שעות,[17] ויש הסבורים שמעת לעת.[18] כמו כן אינו נחשב היסח דעת אם המשיכה ללבוש לבנים ולבודקם.[19]

לסיכום, אישה המסופקת לגבי בדיקת עד או כתם (או שבעלה נסע וכד') – לא תסיח דעתה, אלא תמשיך בספירתה ובבדיקותיה עד שיתברר הדבר, כגון שיורה החכם לגבי ספקותיה וכד'. אם הסיחה דעתה מספירתה, יש המחמירים להצריכה לספור ז' נקיים מחדש, ויש שלא חששו לכך והורו שאמנם אינה יכולה למנות את הימים שהסיחה דעתה מהם, אך יכולה להחשיב את הימים שלפניהם ולהשלים עליהם את הימים החסרים. למעשה ניתן להקל ולנהוג כדעה זו.

במקום צורך, אישה המקלה להחשיב אף את ימי הסחת דעתה למניין ז' הנקיים – יש לה על מה שתסמוך. אף למחמירים, היסח הדעת אינו נחשב אלא אם הסיחה דעתה יותר מ-12 שעות, ויש המקלים שאף תוך 24 שעות אינו נחשב להיסח דעת. כמו כן אינו נחשב היסח דעת אם ממשיכה ללבוש לבנים ולבודקם.

[1].   שו"ת מעיל צדקה, סי' סג, והובא בפתחי תשובה, יו"ד סי' קצו ס"ק ג.

[2].   היינו שיש להמתין ארבעה או חמישה ימים (מחלוקת השו"ע והרמ"א) קודם תחילת ספירת ז' נקיים, על מנת שיהיו נקיים אף מפליטת שכבת זרע לאחר ששימשה עם בעלה – עי' שו"ע, יו"ד סי' קצו סעי' יא.

[3].   עי' ש"ך, יו"ד סי' קצו ס"ק כב.

[4].   סדרי טהרה, יו"ד סי' קצו ס"ק יח.

[5].   חכמת אדם, כלל קיז סעי' יב.

[6].   בן איש חי, שנה שנייה, פרשת צו סעי' יז.

[7].   דרכי טהרה, פרק ט סעי' יד, עמ' 191.

[8].   שיעורי שבט הלוי, סי' קצו סעי' ד אות ד.

[9].   חוט שני, סי' קצו סעי' ד, עמ' רנד-רנו.

[10]. שו"ת צמח צדק, יו"ד סי' קנה.

[11]. שו"ת מהרש"ם, ח"ג סי' קיד.

[12]. שו"ת עונג יום טוב, יו"ד סי' פג.

[13]. לחם ושמלה, סי' קצו, 'שמלה' ס"ק ז.

[14]. חשב האפוד, ח"א סי' ק, אות ב, בשם הגאון מטעפליק.

[15]. טהרת הבית, ח"ב עמ' שכח-שלח, ושו"ת מעין אומר, ח"ז הל' נידה סי' לא.

[16]. הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהם בספר אוצרות הטהרה, ח"ה סי' קיז. בשו"ת מנחת יצחק, ח"ד סי' עג, כתב בשם שו"ת אמרי יושר, ח"ב סי' לד, להקל באופן זה במקום צורך גדול. ובמקום עיגון יש להקל לגמרי שגם הימים שהסיחה דעתה עולים לה.

[17]. דרכי טהרה פרק יד סעי' י, וכן בתשובות ותוספות שם, עמ' 191, אות ב.

[18]. הגרי"ש אלישיב, הובא בספר אוצרות הטהרה, קונטרס פניני האוצר, עמ' תתקא, אות ג.

[19]. שיעורי שבט הלוי, סי' קצו סעי' ד, אות ד.